שְׁמוּאֵל ב׳ א׳ · י״ט

אִתְעַתַּדְתּוּן יִשְׂרָאֵל עַל בֵּית תּוֹקְפֵיכוֹן אִתְרְמֵיתוּן קְטִילִין אֵיכְדֵין אִתְקְטָלוּ גִיבָּרַיָא:

הצבי ישראל. כאומר: אולם עתה עת לקונן במר נפש לומר: הצבי ישראל, רצה לומר: את ארץ ישראל החמודה, וכי ראוי שיהיה חלל על במותיך הם הרי גלבוע, ואיך נפלו שם גבורים, ורצה לומר: הלא אף החלשים יתחזקו בעמדם על ההר, ועל במותיך נפלו אף הגבורים:

הצבי. ארץ ישראל קרויה ארץ צבי, כמו שכתוב (יחזקאל כ ו): צבי היא לכל הארצות, והוא ענין פאר וחמוד, כמו (ישעיהו כח ה) לעטרת צבי. והה״א של הצבי, היא ה״א הקריאה, כמו (ירמיהו ב לא): הדור אתם ראו:

במותיך. ענינו מקומות גבוהים והרים, כמו (דברים לב יג): ירכיבהו על במתי ארץ:

הצבי וכו', רצה לומר הלא הגם שהוצרכו ללמוד קשת בכ"ז פה היה להם לנצוח גם בדרך הטבע מצד שני טעמים, א. מצד המקום שמשם לחמו, שהיה בהר שאפילו חלש למעלה וכו' ראוי שינצח, וזה שכתוב איך צבי ישראל ותפארתם על במותיך חלל, איך נעשה חלל על במותיך והלא נלחם על הבמה, ב. מצד גבורתם, שעל זה אמר איך נפלו גבורים ולפי זה מבואר שלא לבד שלא עזרם ה' בדרך השגחיי, אבל להפך כי בהשגחתו נלחם בם, ע"ד כי צורם מכרם וה' הסגירם:

הצבי ישראל וגו'. מכאן התחלת הקינה ואמר זה על ארץ ישראל שנקרא ארץ הצבי וענינו הצבי צבי ישראל כמו הארון הברית שהרצון בו הארון ארון הברית:

על במותיך חלל. אמר זה בעבור הר הגלבוע שנפלו בו שאול ובניו: