וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד (ויעלה) [וַיַּֽעֲלֵ֧הוּ] עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַיהֹוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהֹוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃

וּנְסִיב שְׁמוּאֵל אִמְרָא דַחֲלָבָא חַד וְאַסְקֵיהּ עֲלָתָא קֳדָם יְיָ וְצַלִי שְׁמוּאֵל קֳדָם יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ:

טלה חלב. רצה לומר: עודו יונק החלב:

ויענהו ה׳. רצה לומר: ראה שנתקבלה ברצון, כי ירדה האש ושרפה את העולה, והיה בטוח בתשועה:

כליל. מלשון כל, רצה לומר העלה כל בשר העולה, כמשפט האמור בה: