וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃

האבן העזר. עדיין לא היה כן שמה, כי בימי שמואל נקראת כן (לקמן ז יב), וכאן קרא על שם סופה:

וּסְדָרוּ קְרָבָא פְּלִשְׁתָּאֵי לָקֳדָמוּת יִשְׂרָאֵל וְאִתְרְטִישׁוּ עָבְדֵי קְרָבָא וְאִתַּבָּרוּ יִשְׂרָאֵל קֳדָם פְּלִשְׁתָאֵי וּמְחוֹ בְסִידְרָא בְּחַקְלָא כְאַרְבְּעָא אַלְפִין גַבְרָא:

ותטוש המלחמה. אנשי המלחמה נתפשטו כדרך הנלחמים:

ויערכו. ענין סדור, כמו (ויקרא ו ה): וערך עליה העולה, ורצה לומר, סדרו אנשי החיל לעמוד מול המלחמה:

ותטוש. ענין פזור והתפשטות, כמו (במדבר יא לא): ויטוש על המחנה:

וינגף. ענין הכאה, כמו (תהלים צא יב): פן תגוף באבן רגליך:

במערכה. היא מקום המלחמה, שעומדים שם סדורים:

ותטוש המלחמה. הרצון בו שפשטה המלח מה: