וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹא־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּן־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כׇּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃

וּגְבַר וְאִתָּא לָא מְקַיֵם דָוִד לְאַיְתָאָה לְגַת לְמֵימָר דִלְמָא יְחַווּן עֲלָנָא לְמֵימָר כְּדֵין עֲבַד דָוִד וּכְדֵין הֲוַת הִלְכָתֵיהּ כָּל יוֹמִין דַהֲוָה יָתֵיב בְּקִירְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי:

ואיש וכו׳. מאנשי הגשורי וכו׳:

לאמר. כי אמר: פן יגידו לאמר שעליהם פושטים, לא על בני עמו:

משפטו. מנהגו, כמו (לעיל ב יג): ומשפט הכהנים: