שְׁמוּאֵל א׳ כ״ו · י״ט

וּכְעַן יִשְׁמַע כְּעַן רִבּוֹנִי מַלְכָּא יַת פִּתְגָמֵי עַבְדֵיהּ אִם מִן קֳדָם יְיָ אִתְגָרִית בִּי יְקַבֵּל קוּרְבָּנִי בְּרַעֲוָא וְאִם בְּנֵי אֱנָשָׁא לִיטִין אִנוּן קֳדָם יְיָ אֲרֵי תָרֵיכוּנִי יוֹמָא דֵין מִלְמֵידַר בְּאַחֲסָנַת עַמָא דַייָ לְמֵימַר אֱזֵיל דָוִד בֵּינֵי עַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא:

אם ה׳ וגו׳. אם הדבר מה׳ ומצד העונש, אקריב מנחה לה׳, ויהי רצון שיקבל לריח ניחוח, וירף ממני:

ואם בני האדם. הם הסיתו אותך עלי, כי הבחירה חפשית באדם באין מעצור:

ארורים הם. בני האדם האלו:

מהסתפח. מלהיות מאוסף בארץ ישראל היות עד הנה חשבתי, כאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מדלוק אחרי אבל עתה שעם כל זה רודף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל:

לאמר. כאלו יאמרו אלי לך עבוד וכו׳, כי גורשים אותי מבין ישראל, ללכת בין פלשתים ויונתן תרגם: איזל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:

הסיתך. מלשון הסתה ופתוי:

ירח. מלשון ריח:

מנחה. רצה לומר תשורה וקרבן:

מהסתפח. ענין הקבוץ והדבוק, ואסיפת דבר אל דבר, כמו (לעיל ב לו): ספחני נא:

אם ה' הסיתך בי ירח מנחה. אמר זה כי אם היה נסבה מאת הש"י הנה יהיה זה לחטא דוד ולזה אמר שהש"י ירח מנחה ממנו ויהיה בה נרצה לש"י:

כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו'. אמר זה לפי שמן המסבבים שירדפהו ישר' יהיה סבה שיצא דוד מכל ארץ ישראל למלט את נפשו מיד מלך ישראל וילך לו בין עובדי עבודת אלילים: