וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא־אִ֣ישׁ אַתָּ֗ה וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְלָ֙מָּה֙ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל־אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ כִּי־בָא֙ אַחַ֣ד הָעָ֔ם לְהַשְׁחִ֖ית אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ׃

וַאֲמַר דָוִד לְאַבְנֵר הֲלָא גְבַר גִבַּר אַתְּ וּמַן כְּוָתָךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּלְמָא לָא נְטַרְתָּא עַל רִבּוֹנָךְ מַלְכָּא אֲרֵי אֲתָא חַד מִן עַמָא לְחַבָּלָא יַת מַלְכָּא רִבּוֹנָךְ:

הלא איש אתה. רצה לומר הלא אתה גדול וחשוב, ומי כמוך בחשיבות, ולפי גודל המעלה תגדל האשמה:

כי בא. פן יבוא, וכאשר באמת בא אבישי ורצה להשחיתו:

איש. רצה לומר גדול וחשוב, כמו (במדבר יג ג): כולם אנשים:

אל אדוניך. על אדוניך: