וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל־נָבָ֛ל כְּכׇל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ׃

וַאֲתוֹ עוּלֵימֵי דָוִד וּמַלִילוּ עִם נָבָל כְּכָל פִתְגָמַיָא הָאִלֵין בִּשְׁמָא דְדָוִד וּפְסָקוּ:

וינוחו. שבתו ונחו מדבריהם, ולא דברו עוד מאומה:

וינוחו. מלשון מנוחה, רוצה לומר נחו מדבריהם:

וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו. הרצון בזה אצלי כי להתפרסם רוע תכונת נבל לא דברו אליו אלו הדברים תכף בואם אבל נחו והמתינו העת הראוי לדבר לו מזה ואז דברו אליו ככל הדברים האלה שסדר דוד בפיהם שהיה בהם מפיוס הלב הרבה ועם כל זה היתה תשובת נבל בזה האופן מן הקושי שנזכר בזה המקום: