שָׂ֥א נָ֖א לְפֶ֣שַׁע אֲמָתֶ֑ךָ כִּ֣י עָשֹֽׂה־יַעֲשֶׂה֩ יְהֹוָ֨ה לַאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶאֱמָ֗ן כִּֽי־מִלְחֲמ֤וֹת יְהֹוָה֙ אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹא־תִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ׃

שְׁבוֹק כְּעַן לְחוֹבֵי אַמְתָךְ אֲרֵי קְיָמָא יְקַיֵים יְיָ לְרִבּוֹנִי מַלְכוּ קְיָמָא אֲרֵי קְרָבֵי עַמָא דַייָ רִבּוֹנִי מְגִיחַ וּבִישְׁתָּא לָא אִשְׁתְּכַחַת בָּךְ מִיוֹמָךְ:

שא נא וכו׳. הקדימה לשאול מחילה אם תכשל בלשונה, , לדבר מה מול כבודו:

כי עשה יעשה. זה ראשית אמריה תאמר, הן ידעתי שה׳ יעשה לאדוני בית נאמן ומתקיים, ועד עולם לא תוסר המלוכה מביתו, לא כשאול שיוסר המלוכה מזרעו:

כי מלחמות ה׳. כל מלחמתך המה מלחמות ה׳, לעשות נקמה בפלשתים, אבל לא תמצא בך רעה מימיך ללחום ולהרוג אנשים מישראל כאשר עשה שאול שהרג כהני נוב, ולזה סרה משאול, ולא תוסר ממך:

שא. ענין מחילה:

נאמן. מתקיים, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן: