שְׁמוּאֵל א׳ כ״א · י׳

וַאֲמַר כַּהֲנָא חַרְבָּא דְגָלְיַת פְלִשְׁתָּאָה דִקְטַלְתָּא בְּמֵישַׁר בּוּטְמָא הָא הִיא מְכַרְכָא בְּשׁוֹשִׁיפָא בָּתַר דְשָׁאוּל לֵיהּ בְּאֵפוֹדָא אִם יָתָהּ תִּסַב לָךְ סַב אֲרֵי לֵית אוֹחֲרֵי בַּר מִנָהּ הָכָא וַאֲמַר דָוִד לֵית דִכְוָתָהּ הַבְנָא לִי:

אחרי האפוד. מונחת אחרי האפוד ויונתן תרגם: בתר דשאיל ליה באפודא. רצה לומר: מתחלה שאל לו באורים ותומים, ואחרי זה אמר לו הדברים האלה:

אם אותה. אם תרצה לקחתה, קח אותה:

אין כמוה. רצה לומר: טובה היא לי מכל החרבות:

לוטה. מכורך ומעוטף, כמו (מלכים א יט יג): וילט פניו באדרתו:

בשמלה. בבגד:

האפוד. הוא שם כולל גם לחושן:

זולתה. חוץ ממנה:

בזה. במקום הזה:

לוטה בשמלה. נסתרת ומכוסת בשמלה אחרי האפוד והחשן שהי' בלשכה ששמים שם בגדי כהונה והנה שם זה החרב שם לפרסם הנס שנעשה לישראל בדבר גלית: