שְׁמוּאֵל א׳ כ׳ · כ״א

וְהָא אֶשְׁלַח יַת עוּלֵימָא אֱזֵיל וְאַיְתֵי יַת גִירַיָא אִם מֵימַר אֵימַר לְעוּלֵימָא הָא גִירַיָא מִנָךְ וּלְכָא סַבְהִי וְאַיְתָא אֲרֵי שְׁלָם לָךְ וְלֵית מִדַעַם בִּישׁ קַיָם הוּא יְיָ:

והנה אשלח. לאחר זה אשלח הנער אשר עמד למצוא החצים:

אם אמור אומר. רצה לומר: הסימן הזה יהיה בידך, אם אומר לנער הנה החצים ממך והנה, רצה לומר קרובים אלי ממך, ועברת מהם ולהלאה, כי כשירצה לעשות זה הסימן, יזרוק שוב חץ להיות קרוב אליו מן הנער:

קחנו. אז אתה קח החץ ובוא:

חי ה׳. נשבע לו שבאם יאמר כזאת, בודאי שלום לו ואין דבר רע, ועם כל זה לא רצה לקרות לו, שלא יודע שבעצתו נסתר:

והנה. להצד הזה:

החצים ממך והנה. הוא אות שישוב דוד ליהונתן ואמנם יהיה זה כשיהיה יהונתן מורה החצים בדרך שלא יגיעו עד האבן שהיתה למטרה וכאשר יאמר הלא החצי ממך והלאה הוא אות שיסור דוד מעליו וזה מבואר מצד הלשון ואמנם יהיה זה כשיהיה יהונתן מורה החצים באופן שיעברו האבן שהיתה למטרה: