שְׁמוּאֵל א׳ ב׳ · ז׳

יְיָ מְמַסְכֵּין וּמְעַתֵּיר מַשְׁפִּיל אַף מֵרִים:

ה׳ מוריש. את השבעים, עד אשר בלחם נשכרו:

ומעשיר. את הרעבים, עד אשר חדלו:

משפיל. בזה משפיל גאות השבעים, ואף מרומם עליהם את הרעבים, ולא די במה שחדלו מלהשכיר עצמם, כי אף ישכרו את השבעים וירומו עוד עליהם:

מוריש. ענין עניות, כמו (שמואל ב יב ג): ולרש אין כל:

ה' מוריש. הש"י הוא מוריש ואחר כך מעשיר האדם כשירצה ומשפיל אותו ואח"כ מרומם אותו כשירצה ולזה אין ראוי שיתגאה העשיר על עשרו ורוממותו ולא שידאג מאד על שפלותו השפל ועל עניו העני: