וְהָיָ֗ה כׇּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם׃ {פ}

וִיהֵי כָּל דְיִשְׁתָּאֵר בְּבֵיתָךְ יֵיתֵי לְאִשְׁתַּפָּלָא לֵיהּ לְמָעָא דִכְסַף וּפִתָּא דְלַחְמָא וְיֵימַר מְנִינִי כְעַן לַחֲדָא מִמַטְרַת כַּהֲנַיָא לְמֵיכַל פִּתָּא דְלַחְמָא:

להשתחות לו. להכהן הגדול אשר יועמד מזרע צדוק:

לאגורת כסף. בעבור אגורת כסף וככר לחם אשר יקבל ממנו במתנה:

ואמר. הנותר בביתך יאמר לו: בבקשה ממך אספני וחברני נא אל אחת ממשרות הכהנים, לאכול בזה פת לחם, כי יהיה חסר לחם בזולת זה:

לאגורת. האל״ף נוספת, והוא כמו גרה, שהיא מטבע של כסף, והוא מעה:

וככר. כך נקרא לחם שלם:

ספחני. ענין הקבוץ והדבוק, כמו (ישעיהו יד א): ונספחו על בית יעקב:

פת. הוא פרוסה, כמו (ויקרא ב ו): פתות אותה פתים:

יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם. ר"ל שיבקש לו שישימהו במשמרות כהונה בעבור דבר מועט שיגיע לו מהתועלת בשביל הכהונה ההיא והיא מעה כסף וככר לחם ויספיק לו לראותו שיחברו לאחת ממשמרות כהונה כדי שיגיע לו ממנה מעט לחם לאכול וזהו העונש הראוי לבית עלי תחת לקחם אשר לא להם להשמין את עצמם ויסיר השם יתברך מהם מה שראוי להיות להם בדרך שלא ישאר להם כי אם מעט יוכלו לחיות ממנו בדוחק: