לָכֵ֗ן נְאֻם־יְהֹוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־יְהֹוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכֵן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל מֵימַר אֲמַרִית בֵּיתָךְ וּבֵית אָבוּךְ יְשַׁמְשׁוּן קֳדָמַי עַד עַלְמָא וּכְעַן אֲמַר יְיָ קוּשְׁטָא אִינוּן דִינַי אֲרֵי לְדִמְיַקְרִין קֳדָמַי אַיְקַר וְדִמְבַסְרִין עַל שְׁמִי יִתְשָׁטוּן:
ובית אביך. הם בני איתמר:
יתהלכו לפני. רצה לומר ישמשו בכהונה גדולה:
כי מכבדי. מי שהיה מכבד אותי, אכבדו גם אני, רצה לומר: אחזיר שמוש הכהונה לבני פנחס בן אלעזר, שכיבד אותי בשטים בקנאו את קנאתי:
ובוזי. הם בני עלי, שביזו את המקום, יקל כבודם וכן היה בימי שלמה, כי גירש את אביתר מכהן לה׳, שהיה מזרע עלי (מלכים א ב כז), וכיהן צדוק תחתיו (שם פסוק לה), שהיה מזרע פינחס:
חלילה. חולין וגנאי:
יקלו. הוא הפך הכבוד:
מכבדי אכבד. ר"ל פינחס שכבד הש"י בקנאו את קנאת הש"י בשטים ולזה השיב הכהונה הגדולה לו בימי שלמה כי היה צדוק כהן גדול תחת אביתר שהיה מבית עלי שהיה מבני איתמר כמו שנזכר בדברי הימים כי אחימלך בן אביתר היה מבני איתמר:
