וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהֹוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֙רַע֙ מִן־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהֹוָ֑ה וְהָלְכ֖וּ לִמְקוֹמֽוֹ׃

וּבָרִיךְ עֵלִי יַת אֶלְקָנָה וְיַת אִתְּתֵיהּ וַאֲמַר יְקַיֵים יְיָ לָךְ בְּנִין כַּשְׁרִין מִן אִתְּתָא הָדָא חֲלַף שְׁאֶלְתָּא דְשָׁאֵל קֳדָם יְיָ וַאֲזַלוּ לְאַתְרֵיהוֹן:

וברך עלי. בראותו את שמואל הולך וגדל בעבודת ה׳, ברך את אלקנה אביו ואת אשתו, שישים ה׳ לו עוד זרע ממנה, ויהיה כשמואל:

תחת. בעבור זכות השאלה אשר כל אחד מכם שאלו לה׳, כמו שכתוב למעלה (א כח): הוא שאול לה׳, בשכר זה יהיה לכם עוד זרע:

והלכו למקומו. מיד אחר ברכת עלי, ולא שהו שם עוד, שלא לבטל מפריה ורביה, כי אכסניא אסור בתשמיש המטה, ובטוחים היו בברכת עלי שיהיה להם עוד זרע: