וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאׇזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃

וּמַלִילוּ עַבְדֵי שָׁאוּל קֳדָם דָוִד יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וַאֲמַר דָוִד הַזְעֵירָא בְּעֵינֵיכוֹן לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וַאֲנָא גְבַר מִסְכֵּן וְהֶדְיוֹט:

הנקלה. דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך, הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר, אבל אנכי איש רש ואין כל, ואף נקלה ולא מכובד, ומדוע יחפוץ בי המלך, אין זאת:

הנקלה. מלשון קל:

רש. עני:

ונקלה. הוא הפך המכובד:

אנכי איש רש ונקלה. ר"ל ולזה לא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך: