שְׁמוּאֵל א׳ י״ז · מ׳

וּנְסִיב חוּטְרֵיהּ בִּידֵיהּ וּבְחַר לֵיהּ חַמְשָׁא שְׁעִיעֵי אַבְנַיָא מִן נַחֲלָא וְשַׁוִי יַתְהוֹן בְּמָאן רַעֲיָא דִי לֵיהּ וּבְתַרְמִילֵיהּ וְקַלְעֵיהּ בִּידֵיהּ וּקְרִיב לְוַת פְלִשְׁתָּאָה:

ויקח מקלו. להטעות את הפלשתי, לחשוב שיגש אליו להכותו עם המקל, ולא יהיה נשמר מן הקלע:

ויבחר לו. הטובים והנאותים לקלעותם:

ובילקוט. הכלי שם בהילקוט, למען לא ירגיש בהאבנים:

חלוקי אבנים. אבנים חלקים, הניח לקלעותם ולזרקם:

ובילקוט. הוא כעין שק עשוי מעור, ישים בו הרועה חפציו ומה שלוקט בדרך מהלכו, ולזה יקרא ילקוט:

וקלעו. הוא הדבר אשר יזרוק בו האבן:

ובילקוט. ר"ל שהוא שמם בפרט בילקוט והוא הכלי שמשימין בו הרועים כל עניניה' ולזה נקרא ילקוט כי שם ילקטו כל הדברים שהוא נושא, וכבר התפרסם בזה הפרסום מעוצם נפלאות השם שנצח נער אחד בלא חרב וחנית איש גבור כגלי' היה כגובה ארזים גבהו עם עוצם כלי מלחמתו: