וַיַּחְגֹּ֣ר דָּוִ֣ד אֶת־חַ֠רְבּ֠וֹ מֵעַ֨ל לְמַדָּ֜יו וַיֹּ֣אֶל לָלֶכֶת֮ כִּ֣י לֹֽא־נִסָּה֒ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל לֹ֥א אוּכַ֛ל לָלֶ֥כֶת בָּאֵ֖לֶּה כִּ֣י לֹ֣א נִסִּ֑יתִי וַיְסִרֵ֥ם דָּוִ֖ד מֵעָלָֽיו׃

וְזָרֵיז דָוִד יַת חַרְבֵּיהּ מֵעַל לִלְבוּשׁוֹהִי וְלָא אָבָא לְמֵיזַל אֲרֵי לָא אַלִיף וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל לֵית אֲנָא יָכִיל לְמֵיזַל בְּאִלֵין אֲרֵי לֵית בְּהוֹן נִסָא וְאַעְדִינוּן דָוִד מֵעִלַווֹהִי:

ויואל ללכת. רצה ללכת בכלי מלחמה:

כי לא נסה. אלא שלא נסה, רצה לומר: לא בחן מעולם ללכת בכלי מלחמה, ולזה אמר לא אוכל וכו׳:

ויאל. ורצה, כמו (שמות ב כא): ויואל משה:

כי לא נסה. אלא לא נסה, והוא מלשון נסיון ובחינה: