וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהֹוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קׇם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃

וּנְסִיב שְׁמוּאֵל יַת קַרְנָא דְמִשְׁחָא וּמְשַׁח יַת דָוִד בְּגוֹ אֲחוֹהִי וּשְׁרַת רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עַל דָוִד מִיוֹמָא הַהוּא וּלְעֵלָא וְקָם שְׁמוּאֵל וַאֲזַל לְרָמָתָא:

ותצלח. ועבר, כמו (לעיל י י): ותצלח עליו רוח אלהים:

רוח ה׳. רוח גבורה מה׳:

והנה ספר שהיום ההוא צלחה רוח ה' אל דוד בדרך שהיה מצליח בכל אשר היה עושה וסרה רוח ה' מעם שאול שהיתה לו תחלה בכל אשר יפנה וסבב הש"י שבעתהו רוח רעה להמיתו בלא עתו כי מאסהו ממלך עם שזה היה כלי להתקרב דוד אל המלוכה ברוך השם אשר לו נתכנו עלילות: