וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה׃

וּכְנַשׁ שָׁאוּל יַת עַמָא וּמַנִינוּן בְּאִימְרֵי פִסְחַיָא מָאתָן אַלְפִין גַבְרָא רִגְלָאֵי וְעַסְרָא אַלְפִין יַת אֱנַשׁ יְהוּדָה:

וישמע. ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף, וכן (ירמיהו נ כט): השמיעו אל בבל רבים:

ויפקדם. ענין מנין ומספר:

בטלאים. שם מקום, כמו (יהושע טו כד): זיף וטלם ובעלות. ורבותינו ז״ל אמרו (יומא כב ב): בטלאים ממש, לפי שאסור למנות את ישראל לגולגולת, ומנאם בטלאים, וכל אחד לקח טלה מעדר שאול, והחזירו למקום מיוחד, ומנו הטלאים וידעו מספר בני ישראל:

רגלי. הולכי רגל, לא רוכבים:

ויפקדם בטלאים. עשה זה כדי שיפקוד הטלאים ולא יפקוד העם פן יהיה בהם נגף בפקוד אותם כמו שקרה לדוד ולזאת הסבה גם כן מנה אותם בבזק במלחמת נחש מלך בני עמון: