וְכִעֲסַ֤תָּה צָרָתָהּ֙ גַּם־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי־סָגַ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃

וּמְצַהֲבָא לָהּ צָרָתָהּ אַף מַרְגְזָא לָהּ בְּדִיל לְאַקְנָיוּתָהּ אֲרֵי אִתְמְנַע מִן קֳדָם יְיָ מִנָהּ וְלָד:

וכעסתה צרתה. פנינה צרתה, היתה מכעסת אותה, בדברים:

גם כעס. רוצה לומר: וחוזרת ומכעסת פעמים רבות:

בעבור הרעימה. בכדי שתהיה חנה זעופה וקצופה:

כי ה׳ סגר רחמה. רוצה לומר: ובזה היה מקום לפנינה להכעיסה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ילקוט שמעוני רמז עז): שאמרה לה בדרך לעג, כלום קנית מעפורת לבנך הגדול, או חלוק לבנך הקטן והיא גם היא נפשה מרה לה בעבור עקרותה, ונוח הדבר להכעיסה:

צרתה. שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות, והוא מלשון צר ואויב, כי על פי רוב שונאות זו לזו:

הרעימה. ענין זעם וזעף, כמו (יחזקאל כז לה) רעמו פנים:

והנה היתה הסבה בזה הכעס שהכעיסתה צרתה שהיתה מתפארת ברבוי בניה והיתה מבזה אותה על שאין לה בנים: