שִׁיר הַשִּׁירִים ח׳ · ד׳

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם. עַכְשָׁיו כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְסַבֶּבֶת דִּבּוּרָהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת, "אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי קוֹבֶלֶת וּמִתְאוֹנֶנֶת, דּוֹדִי מַחֲזִיק בְּיָדִי וְהוּא לִי לְמִשְׁעָן בְּגָלוּתִי. לְפִיכָךְ 'הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם'":

מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ. כִּי לֹא יוֹעִיל לָכֶם:

הפעם הג'השבעתי אתכם. אמ׳ שלמה לכנסת ישראל השבעתי אתכם שלא תעוררו עד שיגיע הקץ שלא תסתכנו בנפשותיכם:

השבעתי. עתה חזרה פניה כלפי הנערות, ותאמר אליהן עונש בטול השבועה שהשבעתי אתכן מאז, יהיה עליכן בעבור מה שתעוררו אליכן אהבת החשוק ההוא בהמאיס אותי בעיניו, וכל האיום הזה הוא עד הזמן שתהיה האהבה נהפכת לשוב מעצמה, וכל עוד שלא שבה אני מאיים עליכן על זאת וכאילו תאמר אבל אחר שתשוב האהבה אין עוד צורך לאיים עליכן, כי אז לא תוכלו להמאיס אותי להעיר עליכן אהבתו. והנמשל הוא כאילו תאמר כנסת ישראל אל העובדי כוכבים ומזלות עונש בטול השבועה יהיה עליכם, בעבור מה שתכריחו אותי לעבור על דת להמאיס אותי בעיני המקום ברוך הוא להיות חלוטה בידכם, וכל האיום הזה וכו׳ כמו במשל:

תעירו, תעוררו. מלשון התעוררות, וכפל המלה לחזוק הענין:

משל:השבעתי, מסיימת דבריה אתם בנות ירושלים אשר השבעתי את אהבתינו כמה פעמים, ואני השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות. אמנם עתה איני מתירא מכם, כי מה תעירו ומה תעוררו, לא תוכלו עתה להשבית את האהבה בשום אופן:

מליצה:השבעתי. אולם תחזור מדבריה, אומרת, אתם בנות ירושלים שהם כחות הגויה, הלא השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות השדה, כי הייתם תמיד מפרידים ביני ובין הקדש, אבל עתה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, לא תועילו מאומה לא לרחק ולא לקרב, כי נפרדתי מבנות החומר ואני בצל שדי אתלונן:

השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ:

אמרה כבר השבעתי אתכם בנות ירושלים שלא תהרסו לחוזק התשוקה לבקש התכלית לקחת ההשגות על זולת סדרם. מה שאם הייתם הורסים בזה ולא לקחת ההשתדלות בהשגה על הסדר הראוי לא היה עולה בידינו דבר והיה השתדלותינו לבטלה. מהו אמרה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ ר״ל שלא יועיל לכם כלום. ועתה כאשר לקחו ההשגה על הסדר כבר הגיעו מהשלמות אל זה השיעור אשר כבר קדם. והנה מה שיחסר מהשגת השלמות העיוני אל התכלית הוא חכמת האלהות והיא היתה החשוקה מתחלת הענין. ואפשר שנאמר שזאת השבועה היתה שלא יהרסו לחקור בחכמת האלהות קודם שישלמו להם התנאים אשר יצטרכו להם לחקור בזאת החכמה כמו שנאמר אחר זה. ואולם לא אמרה בצבאות או באילות השדה כי לרוחק אלו העניינים מהחוש תגדל המבוכה איך יתחילו בזה ולזה לא ספר בזאת השבועה מה שיעיר על המרוצה. ולא אמרה להם אם תעירו וגו' אבל אמרה מה תעירו להורות על שאם יתחילו בזה בזולת התנאים אשר יצטרכו בו לא יוכל על זה כלל: