וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃

וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב. הִזָּהֲרִי בִּתְשׁוּבוֹתַיִךְ שֶׁיִּהְיוּ כְּיֵין הַטּוֹב:

הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. זְהִירָה אֲנִי לְהָשִׁיב לָהֶם שֶׁאֶעֱמֹד בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁיְּהֵא חִכִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵי דוֹדִי לְאַהֲבַת מִישׁוֹר, שֶׁהוּא מִן הַלֵּב, וְלֹא בִרְמִיָּה וַעֲקִיבָה:

כְּיֵין הַטּוֹב. שֶׁהוּא דוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. אַף אֲבוֹתַי בַּקֶּבֶר יִשְׂמְחוּ בִי וְיוֹדוּ עַל חֶלְקָם. "דּוֹבֵב" מַרְחִישׁ, פרומי"ד בְּלַעַ"ז, וִיסוֹדוֹ לְשׁוֹן דִּבּוּר. וְכָךְ הִיא הַתְּשׁוּבָה. "אֲנִי לְדוֹדִי וְגַם הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לִי":

הפעם הא'דובב. מרחש מלשון דבה:

הפעם הג'וחכך. המשוררים:

וחכך. מאמריך ישמחו לבי, כיין הטוב ההולך במתן לדודים מאהוב לאהוב ליישר האהבה ביניהם לבל תמוט:

דובב שפתי ישנים. רוצה לומר כיין אשר יש בו מן החוזק עד שמשיח אף שפתי ישנים והוא ענין הפלגה על כי דרך היין החזק להרגיל שפתי שותיהו להרבות אמרים, עם כי היה דרכו למעט בדבור, ורוצה לומר כמו היינות כאילו משמחים את הלב, כן מאמריך ישמחו לבי. והנמשל הוא לומר הנה עתר תפלתך ועסק למודך יקובל ברצון לפני:

וחכך. הוא מה שממעל הלשון והוא מכלי הדבור:

לדודי. כמו לדודים ונפלה המ״ם כמו על דברי חוזי (דה״ב לג יט) ומשפטו חוזים ורבים כמוהו:

למישרים. מלשון ישר:

דובב. ענין שיחה ודברו כמו ודיבת עם (יחזקאל לו ג):

ישנים. מלשון שינה:

משל:וחכך יהי' דומה לי כיין הטוב המשמח את הלב, עד כאן דברי המלך שלמה [משיבה הרעיה] הולך לדודי, היין הזה של חכי לא לך יהיה, רק הוא הולך לדודי הרועה אל תעל אל קומתי. כי לדודי אלך ולו אהיה, למישרים, אני הולך עתה לדודי שהוא המישרים. ר"ל הוא ציור המישור עצמו, כי הוא מלא מישרים וצדק, דובב שפתי ישנים. שגם בעת ששפתי ישנים בשינה ידובבו מרוב תשוקתי והרגלי בזכרון דודי, ויאמרו לאמר אני לדודי ועלי תשוקתו, שזה ידובבו שפתי גם בעת שנתם:

מליצה:וחכך, ר"ל דבורך הפנימי בחכמה (כנ"ל ה' ט"ז על וחכו ממתקים), יהיה כיין הטוב שהוא ציור הרוח הקדש שהוא היין הטוב המוזכר בכל ספר זה (כנ"ל ב' ד"ה, ד' יוד), מקבל עליו כי אם יחיה יעסוק רק בתורה ובחכמה ובמצות ויבקש קדושה ודעת אלהים. (משיבה הנפש) הולך לדודי, לא אשוב עוד אל המלך שהוא הלב והגויה כי אני הולך לדודי העליון ואשוב על מעוני בשמים, אני הולך למישרים אל המישור, ר"ל אל אלהי הרוחות שהוא מקור היושר והטוב, דובב שפתי ישנים (כי עתה רגע הגויעה ושלמה גוסס אז וכבר שפתיו ישנים בשנת המות והשפתים אלה הישנים וגוססים ומתעלפים למות דובבים ואומרים (בשם הנפש) לאמר:

וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים:

אמר הנה חכך אשר תבחני בו אלו המשיגים אשר תביני הוא כמו היין הטוב ההולך למישרים כי זהו מתארי היין הטוב כמו שזכר במשלי. וזה כי מה שתכיני מזה הוא יתיישר לדודי והוא השכל הפועל בתכלית מה שאפשר עד שישפיע אלי ממיניו מה שאחקור בו. ואמרו דובב שפתי ישנים ירצה בזה כי כמו שהיין יביא לדבר שפתי הישנים וזה מבואר מענין היין כך חכך יביא לדבר אשר היו ישנים והוא השכל ההיולאני והשכל הפועל מצד מה שהוא משפיע לשכל ההיולאני כי לא ישלם להם זה מזולתם: