יָדָיו֙ גְּלִילֵ֣י זָהָ֔ב מְמֻלָּאִ֖ים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ מֵעָיו֙ עֶ֣שֶׁת שֵׁ֔ן מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים׃

גְּלִילֵי זָהָב. כְּאוֹפַנֵּי זָהָב:

מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. כָּל לְשׁוֹן מוֹשַׁב אֶבֶן יְקָרָה בְזָהָב קָרוּי מִלֵּאת:

עֶשֶׁת. לְשׁוֹן "שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ". קִבּוּץ עָב קָרוּי עֶשֶׁת מששאי"ה בְּלַעַ"ז:

שֵׁן. מֵעַצְמוֹת פִּיל:

מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. מְקוּשֶּׁטֶת וּמְתוּקֶּנֶת בְּסַפִּירִים, לְשׁוֹן "וַתִּתְעַלָּף", דִּמְתַרְגְּמִינָן וְאִתַּקְנַת:

הפעם הא'גלילי. אופנים:

תרשיש. אבן יקרה כעין שחרות:

מעיו עשת שן. פיל כמו ברזל עשות:

הפעם הב'אצבעותיו גלילי זהב ודמה השער שעליהן לתרשיש:

בטנו אזורה בבגד לבן מעולף בספיר שהוא אדום והראיה זכו נזיריה משלג צחו מחלב [אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם] ושם ספירים כמו פנינים כי דבריו כפולים ולבנת הספיר (הוא) מן לבנה ולא מן לובן ומלת כמעשה ראיה ולא יתכן שתתאר מעיו כי איננו ערום:

הפעם הג'ידיו גלילי זהב. הם הגלגלים הם השמים:

בתרשיש. הכוכבים:

מעיו. אפודת הגלגל העליון והוא הקו (הרחב) האמצעי:

ספירים. הם המזלות:

ידיו גלילי זהב. אצבעות ידיו כשהן פרודות יתדמו במראיהן כזרועות אופני הזהב, רוצה לומר נקיות כזהב, ועם כי ראשי אצבעותיו הן כלי השימוש ודרכן להיות מלוכלכות:

ממולאים בתרשיש. ובהם יושבים אבני תרשיש לפי מדות הגומות לא בולטין ולא שוקעין ועל הצפרנים יאמר שהם נאים וחלקים כאבני תרשיש, והמה במדה הראויה לא קצרות ולא ארוכות. והנמשל הוא על גלגלי השמים מעשה אצבעות המקום ברוך הוא, שנאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, שהמה בהירים ויקרים כזהב וממולאים כוכבי אור:

מעיו עשת שן. בטנו זך ובהיר כזכות שן הפיל כשהיא מעוטפת בספירים וקבועים בה, שאז נופל זוהר הספירים על השן ומבהיק ביותר והנמשל הוא לומר עם כי השמים שמים לה׳, אוה מאז למושב לו על הכפורת, שהיא מקום פנימי ונעלם כמו המעים שבתוך הגוף, ומשם באה הארה לכנסת ישראל כצחות וזכות השן ובהירות הספיר:

גלילי. אופני המרכבה כמו על גלילי כסף (אסתר א ו):

בתרשיש. שם אבן יקר:

מעיו. על הבטן יאמר שבו המעים:

עשת. ענין בהירות וזכות וכן ברזל עשות (יחזקאל חז יט):

שן. היא שן הפיל:

מעולפת. ענין עטוף וכסוי כמו ותתעלף (בראשית לח יד):

מליצה:ידיו. אחר שצייר את הבריאה איך הסתכל ואיך דבר ויוציא המציאות מאין ליש ומיש ליש בששת ימי המעשה, יצייר את ההנהגה איך מנהיג ופועל בהמציאות כל ימי עולם, וז"ש ידיו שהוא הכח הפעוליי המכונה לידיו הפועלים ועוסקים ומנהיגים המציאות, הם גלילי זהב כי ינהיג ע"י אופנים וגלילים גלגל ומערכת הסובבים ומתגלגלים בתמידות והם טהורים וקיימים כזהב והם ממלאים בתרשיש. כי הגלגלים התחתונים מתנענעים ע"י המלאכים המניעים אותם שנאמר בהם וגויתו כתרשיש, וע"י יגמר מלאכתם וידי היוצר יניע את מניעיי המניעים בכח שאין לו סוף עד שלפעמים יניעם כפי חיוב המערכת ולפעמים ימלא גליליהם ע"י התרשישים שהם מלאכיו עושי רצונו. וכן גם עולמות העליונים שם סובבים גלילים העליונים שהם אופני המרכבה, והם ממולאים בתרשיש ע"י החיות כי רוח החיה באופנים, והם המצוירים בתרשיש, כמ"ש תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו'.

מעיו. עתה מציין רצונו המתגלה בהנהגה ע"י התורה, שזה יכונה במעיו, שהוא אות הרחמים והחמלה, כמ"ש ע"כ המו מעי לו, שמצד חמלתו נתן לנו תורה ומצות לזכות אותנו כמ"ש ה' חפץ למען צדקו וכו', (ושורש תורת הכתב הוא מתחת זרועות עולם מטע ה' להתפאר) והיא דומה כעשת שן שמחברים חתיכות רבות והם נעשים כעצם אחד, כן האותיות והתיבות הפסוקים והפרשיות כולם תורה אחת, והיא ג"כ גלומית בפנימיותה כעשת שן, תוכה נסתר ונעלם כעשת שהיא חתיכה מדובקת, ובכל זה היא מעלפת ספירים. שדרך הספיר ובהירתו יתפלש כח הראות מעבר אל עבר, כן מתוך ספורי התורה ומלבושיה יתראה במראות הצובאות סודותיה מצפוניה ופליאותיה:

ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן מעולפת ספירים:

בעבור שהשכל יחלק אל מעשי ועיוני כמו שהתבאר בספר הנפש נאה לשבח אותו בזה הפסוק בכל אחת מאלו הפעולות. והנה היה הרמז בידיו אל השכל המעשי לפי שהידים הם היותר מיוחדים שבכלים והיותר שלמים לעשות כל המלאכות המעשיות. ואמרה על צד המשל שזה הכח הוא ממנו בתכלית היופי כיופי גלילי זהב הממולאים בתרשיש. והיה הרמז במיעיו והוא לבו אל השכל העיוני ואמרה על צד המשל שזה החלק היה ממנו בתכלית היופי. והנה המשילה אלו הכחות גם כן לדברים קשי ההפסד להעיר על נצחיות השכל: