עֵינָ֕יו כְּיוֹנִ֖ים עַל־אֲפִ֣יקֵי מָ֑יִם רֹֽחֲצוֹת֙ בֶּֽחָלָ֔ב יֹשְׁב֖וֹת עַל־מִלֵּֽאת׃

עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם. עֵינָיו עַל אֲפִיקֵי מַיִם נָאוֹת כְּעֵינֵי יוֹנִים. אֲפִיקֵי מַיִם עֲרֵבִים לְמַרְאֶה, וְהַבַּחוּרִים יוֹצְאִים שָׁם לָשׁוּט. וְכֵן מְקַלֵּס הַמְשׁוֹרֵר: עֵינֵי דוֹדִי, כְּשֶׁהוּא מַבִּיט עַל אֲפִיקֵי מַיִם, דּוֹמוֹת לְנוֹי עֵינֵי יוֹנִים:

רֹחֲצוֹת. עֵינֵי דוֹדִי בֶּחָלָב:

ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. כָּל זֶה לְשׁוֹן נוֹי. לֹא בוֹלְטוֹת יוֹתֵר מִדַּאי וְלֹא שׁוֹקְעוֹת, אֶלָּא יוֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת, גּוּמָא שֶׁלָּהֶם. (סְפָרִים אֲחֵרִים: הָעַיִן לְפִי הַגּוּמָא.) הָעִנְיָן לְפִי הַדֻּגְמָא. וְהוּא לְשׁוֹן כָּל דָּבָר שֶׁעָשׂוּי לְמַלּוֹאת גּוּמָא הָעֲשׂוּיָה לוֹ לְמוֹשָׁב כְּמוֹ "אַבְנֵי מִלֻּאִים", "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן":

הפעם הב'דמה בת העין ליונים שהם על אפיקי מים והן לובן העינים:

הפעם הג'עיניו. [ז׳] שרי מלאכיו כדברי זכריא על אבן אחת שבעה עינים ואמ׳ שבעה אלה (עיני י״י) המה משוטטים בכל הארץ:

עיניו כיונים. הבטת עיניו יפה כהבטת עיני יונים בהתיצבם על אפיקי מים, ומביטים לרוות שם מצאונם, והיא הבטה נאה מאוד:

רוחצות בחלב. לובן עיניו המה צחות ונקיות מבלי מצוא בהן רושם אדמימות, כאילו הן רוחצות תמיד בחלב:

יושבות על מלאת. קבועות המה בגומא שלהן, לפי מדת הגומא למלאותו, אינן בולטות ואינן שוקעות, והוא דבר נוי והנמשל הוא לומר שהוא משגיח בהבטת אהבה והשגחת הדין ממתיק ברחמים, כי לובן החלב יורה על הרחמים, וההשגחה עצמה היא על דרך המיצוע. עם כי על הכל ישגיח, מכל מקום על מחשבה רעה אינו משגיח בה לענוש עליה, כמו שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳:

אפיקי מים. מקומות שהמים שוטפים ונגרים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהלים קכו ד):

מליצה:עיניו. עתה תתחיל לצייר ראשית השגחתו שהתחיל להביט על הבריאה והמציאות שזה משל העינים, ר"ל הסתכלות החכמה והבינה העליונה איך להיות להמציא ולבראות, כמ"ש וירא אלהים כי טוב.

דומים כיונים על אפיקי מים, כי המים הם פנים לפנים, ר"ל שהם כמראה מלוטשת עד שהעומד לנגדם רואה בהם דמות פניו וצורתו, כן העולם והמציאות כולו הוא דמות הכבוד העליון כמ"ש כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה', ר"ל כמו שמראה הקשת הוא רק קבוץ הגוונים המתפלשים בענן מאור השמש הזורח כנגדו, כן כל המציאות וגווניו הם ניצוצי השמש הגדול אור ה' המתגלה בם, ועיניו המשוטטים עליהם דומים כעיני יונים על אפיקי מים שהמראה המתראה במים הם דמות המביט ותארו, כן העולמות כולם הם דמות כבודו וחכמתו הנשגבה, והכל נמצא במקור המקורות שמשם נתגלה לחוץ, והם דומים כעיני יונים המשגיחים על בניהם. כן עומדים על אפיקי מים. המים הם כנוי אל הנמצאות, כמ"ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואפיקי מים הם התחלת הנמצאות ומקורם הנעלם, שם עומדים עיני השגחתו עיני החכמה והבינה, והם רוחצות בחלב, כי כמו שהדם נעכר ונעשה חלב כן נהפך עולם התהו לעולם התיקון ע"י העינים כיודע ליודעי בינה, והם יושבות על מלאת שהכל במלואו וטובו כמ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד:

עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת:

זה הפסוק הוא לפי המשל ולפי הנמשל. אולם לפי המשל הוא להורות על יפיים וזה כי עיני היונים אשר הם על אפיקי מים הם יפים לפי שהמים הם ממה שייפו כלי הראות והם נאותים לטבעו כי הראות יהיה בלחות מימיי והוא הלחות הכפורי ובשאר הלחות אשר בעין וכן רחוץ בחלב הוא מייפה אותם ומטיב הראות. והיותם יושבות על מלאת ר״ל על שלמותם שלא תהיינה בולטות ולא שוקעות יותר ממה שראוי הוא ממה שיהיה זה האבר בו יותר יפה וראותו יהיה יותר טוב כמו שהתבאר בספר ב״ח. ואולם לפי הנמשל הוא מעיר על עיני השכל אשר בתכלית השלמות להשיג מה שיוחס אליו השגתו וזה כי אלו העניינים כולם כמו שזכרנו הם עוזרים כולם על טוב הראות: