שִׁיר הַשִּׁירִים ה׳ · י׳

דּוֹדִי צַח. לָבָן, כְּמוֹ "צַחוּ מֵחָלָב":

וְאָדוֹם. אֲפָרֵשׁ תְּחִלָּה כָל הָעִנְיָן לְפִי פְשׁוּטוֹ, בְּקִילוּס נוֹי בָּחוּר כְּשֶׁהוּא לָבָן וּפָנָיו אַדְמוֹנִיּוֹת:

דָּגוּל מֵרְבָבָה. נִדְגָּל בַּחֲיָלוֹת הַרְבֵּה, רַבִּים חֲיָלוֹתָיו. רְבָבוֹת הַרְבֵּה קְרוּיִין רְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָׂדֶה נְתַתִּיךְ":

הפעם הג'מי זאת הנשקפה. היתה כנסת ישראל משובחת עד שנכנסה שנאת חנם ביניהם וזהו הענין [ש]אמרה כנס׳ ישר׳ לא ידעתי כאומרת לא הרגשתי עד שגרמתי לעצמי וזהו נפשי שמתני לניות עמי שהוא נדיב מרכבות לאומות העולם הפך ואתה על במותימו תדרוך:

דגול. מעולה כמו הדגל:

הפעם הג'וכל מה שספר שלמה מתחלת דודי צח ואדום עד זה דודי מעשה השכינה כי מחשבת לא תכילנה אף כי עין תשורנה לכן ספר מפעליה והם יודו עליה:

צח. מעשיו (זכים ל)ישרים:

ואדום. כאש אוכלה לרשעים [כענין מדוע אדום ללבושך]:

דגול. אלף אלפים ישמשוניה:

דודי צח ואדום. כאילו משיבה הן אין להעריך שאר הדודים מול דודי, כי דודי הוא צח הלבון מעורב במראה אדמימות הנחמד לעין והנמשל הוא לומר הנה המקום ברוך הוא פועל הרחמים והדין. כי צחות הלבון יורה על הרחמים, והאודם על הדין כמפורסם. וכאומר הנה בידו הכל הרחמים והדין, אבל שרי מעלה לא ייטיבו ולא ירעו מעצמם, כי אינם אלא שלוחי המקום ברוך הוא:

דגול מרבבה. יש לו דגלים מקבוצת רבבות והנמשל הוא לומר רבים הם מלאכיו עושי דברו, כמו שנאמר אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון, ולא כן שרי מעלה:

צח. ענין בהירות הלובן כמו צחו מחלב (איכה ד ז):

דגול. מלשון דגל והוא הנס שנושאים לפני כל מחנה ומחנה וכן איש על דגלו (במדבר ב ב):

מרבבה. רבוא הוא עשרת אלפים:

משל:דודי. משיבה סימניו ומעלותיו על כל דוד, ומסיימת זה דודי ר"ל הנמצא כמוהו:

מליצה:דודי. משיבה הנפש דודי צח ואדום, תחלה מגדת בכלל כי הדוד הנעלם ית' הוא צח ואדום, ר"ל שכלול מחסד ורחמים שהיא מליצת הצחות ומן מדת הדין שמורה אדום, פי' שהוא המקור לטוב ולרע, הדין והרחמים הטובות והרעות החיים והמות כולם משורש אחד יוצאים משורש השרשים שכולו טוב ואין דבר נפרד ממנו לא כהאומרים שהם משני שרשים (ובמד' צח לי בים וב"י הלכו ביבשה בתוך הים ואדום לי בים וינער ה' את מצרים בתוך הים) וכן הוא דגול מרבבה בו נקבצו רבבות כחות שהוא המקור לכולם שמצד זה נקרא בשם אלהים, ר"ל קבוצת כל הכחות אשר במציאות שאין דבר חוץ ממנו:

דודי צח ואדום דגול מרבבה:

אמרה שהוא צח ואדום על דרך משל להעיר על יופיו. ואולם אמרה דגול מרבבה הוא לפי המשל ולפי הנמשל. אולם היותו לפי המשל הוא להורות על שהחיל אשר ימשול בו וינהיגהו הוא מספר רב וזה להורות על גדלו להיותו כמו המלך הגדול אשר יקבצו אליו אנשים רבים. ואולם לפי הנמשל הנה הרצון בו שהקבוץ אשר יתקבץ אליו וישיגהו הוא רבוי נפלא יותר מרבבה וזה כי הרבוי הוא לבלתי תכלית: