שִׁיר הַשִּׁירִים ד׳ · ט״ו

מַעְיַן גַּנִּים. כָּל זֶה מוּסָב עַל "שְׁלָחַיִךְ", וּמְקַלְּסָן כְּמַעְיָן הַמַּשְׁקֶה אוֹתָן. וְהַדֻּגְמָא: עַל שֵׁם טְבִילוֹת טֹהַר שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל טוֹבְלוֹת:

וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. מִמְּקוֹם נְקִיּוּת בְּאֵין עֲכִירַת טִיט:

הפעם הא'עורי צפון. רוח צפון:

הפעם הג'מעין גנים. טבילת הטהרה:

מעין גנים. רוצה לומר בדין הוא שיהיו השליחות פרדס רמונים וכו׳, כי המעין המשקה את הגנים הוא באר של מים חיים מוקף מחיצות, ולא מגולה לשיבא בו אבק ועפרורית וגם המים ההם נוזלים ונובעים מהר הלבנון, ולכן המה מתוקים ביותר. ולזה מהראוי שיצליחו השליחות להיות פרדס רימונים וכו׳, רוצה לומר בדין הוא שיהיו בניך מלאים חכמות ומדות טובות, לפי שאת הוא מקור מחצבם, והגונה את להוליד תולדות כאלה. והנמשל הוא לומר לפי שמקום מחצבת כנסת ישראל היא מאבות ואמהות כשרים וצדיקים, ראויים התולדות להתדמות אל האבות:

חיים. נובעים כמו על מים חיים (ויקרא יד ה):

ונוזלים. מלשון הזלה ונטיפה:

משל:שלחיך. מבאר שבחי הגן שנמצאו בו כל פרי חמד, ושבחי המעין שהוא באר מים חיים וכו':

מליצה:מעין. אחר שחשב מעלת הגן שהוא התורה והמצוה אשר נתן בעל הגן לנוטרים. יחשב מעלת המעין עצמו המשקה את הגן. שהוא עצמות הנפש וקדושתה שהיא מעין גנים. היא המעין המשקה את הגן שמימיו נובעים מעצמם. וגם היא באר ששואבים ממנו מים חיים, ומי המעין נוזלים מן לבנון. ר"ל כי היא עצם רוחני משכיל בפועל נובעת חכמה ודעת ורוח ה'. וגם ממנו ישאבו מים חיים הנצחיים ע"י העיון והעבודה והטהרה. שאז ישאבו הגופות מי ההשכלה וחיי עד מן המקור הקדוש אשר לא יכזבו מימיו. (עיין בזוהר בלק ר"א ע"ב) והמים נוזלים מן לבנון העליון. כי מימיו מן המקדש הם יוצאים ששם מעון הרוחות והנפשות:

מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון:

אמר שמה שישפיעהו אליו הוא טוב מאד להשקות הגנים לתת פרים ושהבאר ההוא הוא באר מים חיים אשר לא יכזבו מימיו. ואולם אמרו ונוזלים מן לבנון ירצה בזה שזאת ההשפעה נכונה מאד ומסודרת מהשכל. והעיר עוד בזה על ההתמדה והקיום וזה שהמים אשר מוצאם מן ההרים הם יותר מתמידים להתחבר שם סבות הוייה המים כמו שנתבאר בספר האותות וכאלו אמר שהיא מוכנת להשפיע אליו מה שיצטרך לו בזאת החכמה בלי ספק עד שהגיע לו השלמות: