שִׁיר הַשִּׁירִים ד׳ · י׳

מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ. כָּל מָקוֹם שֶׁהֶרְאֵית לִי שָׁם חִבָּה יָפֶה הוּא בְעֵינַי: גִּלְגָּל, שִׁילֹה, נוֹב וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים. הוּא שֶׁיָּסַד הַבַּבְלִי: "מְנוּחָה וּשְׁאָר וִעוּדִים". "מְנוּחָה", זוּ יְרוּשָׁלַיִם. "וּשְׁאָר וִעוּדִים", מָקוֹם שֶׁנִּתְוַעֲדָה שָׁם שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל:

וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ. שֵׁם טוֹב:

הפעם הג'מה יפו דודיך. גלגל ושילה ונוב וגבעון ובית המקדש:

וריח שמניך. עבודת השם ומעשים טובים:

מה יפו דודיך. מה מאוד היו יפים הראות חיבתך אלי את אחותי כלה, מה מאוד היו טובים יותר ממשתה היין וריח השמן שאתה סך מהם, הוא ריח ערב מריח כל בשמים והנמשל הוא לומר האמונה שאתה מאמין בי ופרסום קדושת שמי הבא על ידך, הגון בעיני ומקובל לפני:

מה יפו. מלת מה יורה על הפלגת הדבר כמו מה רב טובך (תהלים לא כ):

דודיך. אהבתך וחבתך:

מליצה:מה יפו. עד עתה שהיה הדבוק ע"י ההשגה הנבואיית היה הידידות מצד השם, כי ההופעה הנבואיית תרד מלמעלה למטה, לא כן ההתדבקות שבא ע"י מעשה העבודה במקדש שעקרו בא ע"י מדת האהבה אשר בבתי הנפש, אשר תכלה ותכסוף באהבה עזה לדודה, הוא בא מלמטה למעלה ע"י התעוררות הנפש ואהבתה, ועז"א מה יפו דודיך, והנה עד עתה לא שבח רק א"ע כמ"ש הנך יפה רעיתי, ועתה משבח את אהבתה, כי עד עתה התחבר עמה ע"י ההשגה שהיא עצמית הנפש, ועתה התחבר עמה על ידי שלהבת אהבתה בעבודתה לאלהים, ולכן קראה אחותי, כי ע"י מדת האהבה נעשית אחותו ושוה לו. ומבאר מה טובו דודיך מיין, אם יכוין על היין ממש יאמר שהתלהבות הנפש באהבת ה' טוב מהתלהבותה בסבת היין, שהיא אש זרה גופני, לא כן אהבת ה' שהוא ענין רוחני אלהי, ואם יכוין על היין המליציי שגדרו תמיד על השפע הנבואיית, יאמר שדודיה ר"ל מדת האהבה גדולה ממדרגת השגת הנבואה, כי היא המתעצם בנפש עצמו עד שדבוקה תמיד באהבתו, וריח שמניך שהוא הריח וההשגה שתשיג ע"י התלהבותה ועבודתה, טובים מכל בשמים שזה ממליץ תמיד על השכלות עיוניות, כי השמן המורק ע"י אהבת ה' הוא ההשגה ברוח הקודש הדבוקה על הדבקים באהבתו:

מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים:

אמר כמפליג מעניינה שאין בהנאות הגופיות מה שיהיה ערב כמדרגת מה שתמציאהו אליו כי הוא ערב יותר מיין וריח מה שתמציאהו אליו במה שתעתק מהעניינים המאוחרים כמו שיעתק האדם והריח אל המורח הוא יותר ערב מכל בשמים: