שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. רש״י מפרש בדרך הנמשל שהדבר היה במדבר. מצודת דוד מבאר בפשט שהיא מתאווה להיות דבוקה בו. הפסוק מתאר את התמונה שהיא מייחלת לה, ולא את מה שיש. הפירוט של שמאל וימין, כל אחת בתפקידה, יוצר תמונה מוחשית של חיבוק מלא, והוא יחזור כמעט מילה במילה בפרק ח, וכך הוא מסמן את שני קצות המגילה.
שמאלו תחת לראשי. כי מתאוה אני להיות דבוקה בו כמאז, להשים שמאלו תחת ראשי ותחבקני ימינו דרך אהבה וחיבה. והנמשל הוא כי תאמר כנסת ישראל הן מאוד תאבתי להשרות בי שכינתו כמאז:
מליצה:שמאלו מצייר דבקת נפש שלמה ברוח העליון כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו. והנה הנהגת ה' בדרך הטבע תכונה בשם שמאל ועלילותיו הפלאיים יכונו בשם ימין בכתבי הקדש וכן מה שתשיג הנפש ע"י הנבואה שאז יוליך לימינה זרוע תפארתו שהוא הענין הנסיי יכונה שמחבק את נפשו בימינו וזרוע עוזו וזה נגד סמכוני באשישות, ומה שישיג אח"כ בדרך ההשכלה והעיון יכונה שישים שמאלו תחת ראשה ויתמכה בהשכלתה ויאמר כי השמאל יהיה מצע תחתיו תחת לראשו כמ"ש רפדוני בתפוחים כי תהיה תחת ההשגחה הקדושה שישיג ברוח הקדש והימין שהיא ההשגה ההשגחיית הנסיית תחבקה כי היא תהיה העקר [אולם יען שההשגה השכליית תוקדם קדימה זמניית על הנבואיית ואין הנבואה שורה אלא על המוכנים לה בחכמה וביראת ה' ע"כ הקדים השמאל בסדר מאמרו]:
זה הפסוק לפי המשל ולפי הנמשל. ואולם הסכימו למשל כי זה הוא ממנהג החושקים המתחברים יחד. ואולם הסכימו לנמשל כי שמאל השכל הם החוחים ועצי היער שקדם זכרם ולזה נקרא היצר הרע סמאל ושטן. ואמנם היה זה כן לפי שהוא מטה מנתיב השכל הישרה. וימינו הוא היצר הטוב. וזכרה שכבר נכנעו כל כחות הנפש לעבודת השכל ושהם תחת לראשה וימין השכל הוא דבק בה. ולזה סרו כל המונעים אשר לשכל מצד אלו הכחות רצוני מצד נטותם אל התאוות הגשמיות. וזהו מה שצריך שיהיה קודם בסדר למי שירצה לדרוך אל השלמות: