שִׁיר הַשִּׁירִים ב׳ · י׳

עָנָה. לְשׁוֹן עֲנִיָּה וּלְשׁוֹן צַעֲקַת קוֹל רָם, וְזֶה בִּנְיַן אָב לְכֻלָּם "וְעָנוּ הַלְוִיִּם":

וְאָמַר לִי. עַל יְדֵי משֶׁה:

קוּמִי לָךְ. "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם":

הפעם הב'ענה דודי ואמר לי את כמו יונה במקום גבוה ובסתר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך:

ענה דודי. רוצה לומר הלא בתחלת צמיחות האהבה כאשר בא אלי בראשונה, הרים קול ואמר לי קומי ממקומך להנאתך את רעיתי יפתי, ולטובתך לכי אחרי והנמשל הוא לומר הלא ביום בחרו בי עוד הייתי במצרים, שלח שלוחיו להוציאני מקושי השעבוד:

ענה. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים כו׳ קול רם (דברים כז יד):

משל:ענה. תחלה ענה בקול ואח"כ אמר לי קומי וצאי מחדרי שלמה:

מליצה:ענה. תחלה ענה מרחוק ואח"כ ואמר לי מקרוב אמירה פרטית כי כן יתעלה הדבור לפי ההכנה תחלה ענה מרחוק קומי לך והכיני עצמך אל הדבור האלהי ואח"כ אמר לי לכי לך וצאי מחדרי שלמה שהיא הגויה. רעיתי יפתי עד הנה קראה רעיתי ועתה הוסיף יפתי כי קשר הריעות הוא דבר בחיריי. אבל האהבה שמצד היופי הוא מפני עצמות הנאהב ומעלת יפיו כי אחר שכבר חל עליה הרוח פעם אחת ראה אותה כי יפה היא וטובה לשכון חצרותיו ולשבוע מטוב ביתו:

ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך:

אמרה כי דודה בשערו כי לא תשלם לו זאת ההשגה בזולת העזר הראוי לה ממנה קרא אליה ואמר לה שתקום ותלך בדרך אשר ממנה יאות לו להגיע אל זה השלמות הנכסף אליו. ואולם קראה עתה רעיתי יפתי ובפרשה הקודמת קראה רעיתי לבד מצד היופי והקשוט אשר קנתה בזה הזמן הקודם והוא שלמות המדות: