וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כׇּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃

שלח העז. כְּתַרְגּוּמוֹ, שְׁלַח כְּנוֹשׁ, וְכֵן "יוֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ" (ישעיה י'), "הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן" (ירמיה ו'):

ולא יאסף הביתה. לְשׁוֹן הַכְנָסָה הוּא:

וּכְעַן שְׁלַח כְּנוֹשׁ יָת בְּעִירָךְ וְיָת כָּל דִי לָךְ בְּחַקְלָא כָּל אֲנָשָׁא וּבְעִירָא דְאִשְׁתְּכַח בְּחַקְלָא וְלָא יִתְכְּנֵשׁ לְבֵיתָא וְיֵחוֹת עֲלֵיהוֹן בַּרְדָא וִימוּתוּן:

שלח העז. הנס או אסוף וכמוהו יושבי הגבים העיזו (ישעי' י לא):

העז - אסוף כמו: העזו בני בנימין. יושבי הגבים העיזו.

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ. כְּדֵי שֶׁיִּמָּלְטוּ הָעֲבָדִים אֲשֶׁר עִם הַמִּקְנֶה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג:יח) "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם".

ועתה שלח העז וגו׳‎ מה שלא הזהיר משה את פרעה במכת דבר לומר שלח העז את מקנך כמו שעשה במכת ברד, י״‎ל פירש לך העז את מקנך והירא את דבר ה׳‎ בקלה וממנה תבין שנאמר כן בחמורה. ד״‎א מה שלא התרה בו על הדבר לפי שהדבר לא היה רק על הבהמות, והברד הכה אדם ובהמה.

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן מַה מַכָּה זוֹ עוֹשָׂה? הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ מַה שֶׁהִקְדִּים ה׳ לוֹמַר לוֹ שֶׁאֵין תַּכְלִית הַכַּוָּנָה בַּמַּכּוֹת לְהָרַע, אֶלָּא בַּעֲבוּר הַרְאוֹתוֹ כֹּחוֹ הַגָּדוֹל וְיָדוֹ הַחֲזָקָה, וְלָזֶה הוֹדִיעוֹ שֶׁיֶּאֱסֹף אָדָם וּבְהֵמָה מִן הַשָּׂדֶה. וְעַל כָּל פָּנִים תַּעֲשֶׂה הַמַּכָּה רֹשֶׁם בְּהַשְׁחָתָה מַה שֶׁהוּא מְחֻבָּר לָאָרֶץ, שֶׁכֵּן כְּתִיב: ״וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר״ (שמות ט:כה).

וְנִשְׁאַר לָנוּ לְהַשְׂכִּיל בְּתֵיבַת וְעַתָּה מַה יְכַוֵּן בָּהּ אֱלֹהֵינוּ עֶלְיוֹן, אִם לוֹמַר כִּפְשָׁטָהּ מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ עֵת לָמָּה יְצַו הָאֵל עַל זֶה כֵּיוָן שֶׁאֵין הַבָּרָד יוֹרֵד עַד לְמָחָר כָּעֵת הַהִיא. וְאוּלַי כִּי צָרִיךְ שִׁיעוּר זֶה לִשְׁלוֹחַ עַד לְמָקוֹם שֶׁאָדָם וּבְהֵמָה שָׁמָּה וְלָשׁוּב לֵיאָסֵף הַבַּיְתָה.

עוֹד נִרְאֶה בְּהַקְדִּים לִשְׁאוֹל: דְּבַר ה׳ ״שְׁלַח הָעֵז״ - לְאֵיזֶה מָקוֹם נוֹטֶה? אִם לְהַיָּרֵא דְּבַר ה׳, הוּא מֵעַצְמוֹ כְּשֶׁיִּשְׁמַע כִּי מָחָר יַמְטִיר ה׳ בָּרָד בַּשָּׂדֶה יִירָא וְיַכְנִיס עֲבָדָיו וּמִקְנֵהוּ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא בָּאוּ הַדְּבָרִים אֶלָּא לְמִי שֶׁאֵינוֹ יְרֵא דְּבַר ה׳. וּכְפִי זֶה יְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ וְעַתָּה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פכ״א; מדרש תהילים ק,ב) אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁהֵם אֵינָם שָׂמִים עַל לֵב דְּבַר ה׳, לָזֶה אָמַר לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיָשִׂימוּ עַל לֵב דְּבַר ה׳ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה, וְיַכְנִיסוּ מִן הַשָּׂדֶה וְגוֹ׳. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הָרְשָׁעִים לֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא שָׂמוּ לִבָּם וְגוֹ׳, וּבָעֲרָה בָּם אֵשׁ ה׳.