שְׁמוֹת ח׳ · כ״ד

וַאֲמַר פַּרְעֹה אֲנָא אֲשַׁלַח יָתְכוֹן וְתִדְבְּחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמַדְבְּרָא לְחוֹד אַרְחָקָא לָא תְרַחֲקוּן לְמֵיזַל צַלוֹ אַף עָלָי:

ויאמר. מלת העתירו בעדי היתה ראויה להקדים, כי הטעם העתירו בעדי ותסור זו המכה, ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים:

לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת. פֵּרוּשׁ, כְּשִׁיעוּר שְׁלֹשָׁה יָמִים, כִּי כְּלוּם טַעַם שֶׁאָמַר מֹשֶׁה הוּא ״הֵן נִזְבַּח וְגוֹ׳ וְלֹא יִסְקְלוּנוּ״, אִם כֵּן לָמָּה יִצְטָרְכוּ לְהַרְחִיק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בְּהַרְחָקַת פַּרְסָה אוֹ יוֹתֵר קְצָת דַּי. וְטַעַם שֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ מֹשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁכָּל עַצְמֵינוּ אֵין אָנוּ מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לָצֵאת מֵהָעִיר, מַה לִי בִּתְנָאוֹ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וְכִי יִרְדּוֹף תִּרְדְּפֵהוּ רָעָה וּגְזֵרָתוֹ עוֹמֶדֶת לְעוּמָּתוֹ. לָזֶה לֹא רָצָה מֹשֶׁה לְדַקְדֵּק בִּתְנַאי הַזְּמַן וְאָמַר ״רַק אַל יוֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח״ בְּאֵיזֶה אוֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״רַק״ לְשׁוֹן מִיעוּט, לוֹמַר הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁלִיחוּת בִּתְנַאי פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים.