וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃ {ס}

והכבד את לבו. לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ" (בראשית י"ב), וְכֵן "וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב" (מלכים ב ג׳:כ״ד), "וְשָׁאוֹל לוֹ בֵאלֹהִים" (שמואל א כ״ב:י״ג), "הַכֵּה וּפָצֹעַ" (מלכים א כ'):

כאשר דבר ה'. וְהֵיכָן דִּבֵּר? וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה:

וַחֲזָא פַרְעֹה אֲרֵי הֲוַת רְוַחְתָּא וְיִתְיַקַר יָת לִבֵּהּ וְלָא קַבִּיל מִנְהוֹן כְּמָא דְמַלִיל יְיָ:

וירא פרעה כי היתה הרוחה. כמו וְרָוַח לשאול (ש"א טז):

והכבד את לבו. שם הפועל תחת פועל עבר:

והכבד - לפי שהמכה הזאת גדולה היתה לא נתחזק לבו מאליו, אלא הוא הרשיע להכביד את לבו.

כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָר הָרַע לְגַמְרֵי, שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּאֹשֶׁת הָאָרֶץ, וְנִשְׁאֲרוּ הַצְפַרְדְּעִים בַּיְאוֹר, הַמַּזִּיקִים שָׁם עוֹד הַיּוֹם:

וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ. הִתְאַמֵּץ עַל טִבְעוֹ שֶׁלֹּא לִירָא מִן הַצְפַרְדְּעִים הַנִּשְׁאָרִים, וְלִסְבֹּל רָעַת הַבְאָשָׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה. לֹא נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה בְּשׁוּם מַכָּה כִּי אִם בְּמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים, לְפִי שֶׁכָּל הַמַּכּוֹת כַּאֲשֶׁר סָרוּ אָז סָרוּ לְגַמְרֵי, לֹא נִשְׁאַר מֵהֶם שׁוּם רֹשֶׁם אַחַר הֲסָרָתָן, וְאִם כֵּן אֵין חִדּוּש כָּל כָּךְ מַה שֶּׁחָזַר פַּרְעֹה לְקַשְׁיוּת עָרְפּוֹ כִּי הֶעָבָר אַיִן. אֲבָל הַצְפַרְדְּעִים אַף לְאַחַר שֶׁסָּרָה הַמַּכָּה מִכָּל מָקוֹם לֹא סָרָה לְגַמְרֵי, כִּי לֹא הָלְכוּ לָהֶם אֶלָּא מֵתוּ וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ, וְהָיָה לוֹ לִהְיוֹת נִכְנָע לְפָחוֹת בַּעֲבוּר הַבְאָשַׁת רֵיחַ שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִן הַצְפַרְדְּעִים. עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ ״וַיַּרְא כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״, לְפִי שֶׁאֵין הַבְאָשַׁת רֵיחַ מַזִּיק כִּי אִם בְּמָקוֹם צָר, אֲבָל בְּמָקוֹם רַחֲבַת יָדַיִם אֵין הָרֵיחַ שׁוֹלֵט כָּל כָּךְ. לְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה רְוָחָה, שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם רַחֲבַת יָדַיִם הִיא וְלֹא יַזִּיק לוֹ הָרֵיחַ הָרָע, עַל כֵּן ״וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ כְּבָרִאשׁוֹנָה.