שְׁמוֹת ז׳ · ט״ז

עד כה. עַד הֵנָּה; וּמִדְרָשׁוֹ: עַד שֶׁתִּשְׁמַע מִמֶּנִּי מַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁאֶפְתַּח בָּהּ בְּ"כֹה" אָמַר ה' כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה (שמות י״א:ד׳):

וְתֵימַר לֵהּ יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי שַׁלְחַנִי לְוָתָךְ לְמֵימַר שַׁלַח יָת עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמַי בְּמַדְבְּרָא וְהָא לָא קַבִּלְתָּא עַד כְּעָן:

ואמרת. אמור לו ככה, כי זאת תחלת המכות אם לא תשמע, כי המטה אשר נהפך לתנין לא היתה מכה:

ואמרת אליו. י״‎מ לפי שהוא יוצא המימה במקום טהור ושם תדבר עמו אבל לא בביתו שלא להזכיר שם שמים במקום גלולים וטנוף.

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה׳ וְגוֹ׳ שְׁלָחַנִי וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא פָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו ״כֹּה אָמַר ה׳״ וְגוֹ׳. וְאִם לוֹמַר כִּי הוּא שְׁלָחוֹ, זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ כִּי יָדוּעַ הוּא. וְאוּלַי כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁבָּא אֵלָיו וְהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְיֹאמַר פַּרְעֹה שֶׁאֵין זֶה מֵהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַמְתִּין עַד עֵת שֶׁיִּהְיֶה יוֹשֵׁב בְּפָלָטִין שֶׁלּוֹ וְיֹאמַר אֵלָיו הַשְּׁלִיחוּת, לָזֶה צִוָּה ה׳ לָתֵת לוֹ טַעַם בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וְיֹאמַר אֵלָיו ה׳ שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ וּדְבַר מֶלֶךְ עָלַי לָבֹא בְּעֵת זוֹ. גַּם לְצַד שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ עֶלְיוֹן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ח,א) בְּפָסוּק (יחזקאל כט,ג) ״לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ וְהָיָה מַטְעֶה עַמּוֹ לוֹמַר כִּי הוּא מַכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא, וְהָיָה יוֹצֵא בְּהַשְׁכָּמָה דֶּרֶךְ נִסְתָּר מִכָּל חַי וְהָיָה עוֹשֶׂה צְרָכָיו בַּיְאוֹר. לָזֶה בָּאָה הַשְּׁלִיחוּת מֵה׳ לִמְקוֹם גְּנוּבָתוֹ וּמִסְתּוֹרוֹ מִכָּל חַי, וְאָמַר אֵלָיו תְּחִלַּת דְּבָרָיו: ״ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים הוּא שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ״, פֵּרוּשׁ, הוֹדִיעַנִי מָקוֹם אַתָּה בּוֹ, וַהֲרֵי לְךָ אוֹת כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ יוֹדֵעַ אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים. גַּם בָּזֶה נִבְאַשׁ כִּי גִּלָּה ה׳ קְלוֹנוֹ לַעֲבָדָיו כִּי כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ וְשֶׁקֶר בִּימִינוֹ וְהִנֵּה הוּא כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל (מלכים א יד,י). וְאָמְרוֹ וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה, פֵּרוּשׁ, מוֹדִיעוֹ כִּי ה׳ יוֹדֵעַ מַחְשָׁבוֹת, וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵשִׁיב פַּרְעֹה תְּשׁוּבָה לְמֹשֶׁה עַל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה״, אַף עַל פִּי כֵן ה׳ יוֹדֵעַ כִּי לֹא שָׁמַע עַד כֹּה.

עוֹד יִרְצֶה, לְצַד שֶׁקָּדְמָה שְׁלִיחוּת מֹשֶׁה וְעָשָׂה אוֹת מַטֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ לְנָחָשׁ, וְלֹא הָיְתָה לוֹ מַכָּה כְּשֶׁלֹּא שָׁמַע עַל יְדֵי שְׁלִיחוּת זוֹ, וּכְשֶׁבָּא לְהַכּוֹת מַכָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל דָּם אָמַר אֵלָיו כִּי כְּבָר אָמַר לוֹ הַשְּׁלִיחוּת עַל מָה הוּא מֵבִיא עָלָיו הָרָעָה, וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים כְּבָר שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ וְדִבַּרְתִּי לְךָ וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר עַל כֵּן כֹּה אָמַר ה׳ וְגוֹ׳, בְּאֹפֶן כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ עוֹד פַּעַם אַחֶרֶת ״כֹּה אָמַר ה׳ שַׁלַּח עַמִּי״ וְגוֹ׳, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַדָּבָר.