שְׁמוֹת ז׳ · ט״ו

הנה יצא המימה. לִנְקָבָיו; שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְקָבָיו, וּמַשְׁכִּים וְיוֹצֵא לַנִּילוּס וְעוֹשֶׂה שָׁם צְרָכָיו (תנחומא):

אִזֵיל לְוָת פַּרְעֹה בְּצַפְרָא הָא נָפֵיק לְמַיָא וְתִתְעַתַּד לְקַדָמוּתֵהּ עַל כֵּיף נַהֲרָא וְחֻטְרָא דְאִתְהֲפִיךְ לְחִוְיָא תִּסַב בִּידָךְ:

לך אל פרעה בבקר. מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עלה וצוה השם למשה שילך בבקר, ויעמוד לפני היאור ויעש האות שהוא מכת היאור לפני פרעה, וצוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש על ידי משה לפני לכתו אל פרעה ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור אז יהפך לדם:

הנה יוצא המימה - כדרך השרים לטייל בבקר ולרכוב אנה ואנה.

נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ. גַּם בִּתְנוּעָתוֹ, כְּאָמְרוֹ וַיִּבְלַע. וְכֵן לְמַעְלָה "וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (שמות ד:ג).

הנה יוצא המימה. פרש״‎י לנקביו שהיה עושה עצמו אלהות ומשום שהוא מקום טינוף לא כתיב בא אל פרעה. דבא משמע בא עמי.

הנה יוצא המימה להעלות נלוס לרגלו. ד״‎א כדרך בני אדם המשכימים בבוקר על שפת הנהר ורוחצים ממימי הנהר להאיר עיניהם. ד״‎א הנה יוצא המימה לטייל ולצוד שם עופות על ידי גוונין שנושא על ידו כשאר מלכים, ושם תמצאנו פנוי לדבר עמו.