שְׁמוֹת ז׳ · י״ב

ויבלע מטה אהרן. מֵאַחַר שֶׁחָזַר וְנַעֲשָׂה מַטֶּה, בָּלַע אֶת כֻּלָּן (שבת צ"ז):

וּרְמוֹ גְבַר חוּטְרֵהּ וַהֲווֹ לְתַנִינַיָא וּבְלַע חֻטְרָא דְאַהֲרֹן יָת חֻטְרֵיהוֹן:

וישליכו. זה פלא שני שבלע מטה אהרן מטות החרטומים ולא נמצאו וקראו מטה אהרן כי כן היה בתחלה, ור' ישועה אמר, כי אחר ששב בלע מטותם וזה פלא גדול:

וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִים. עַל תַּבְנִית וּתְמוּנַת תַּנִּינִים, אֲבָל לֹא בִּתְנוּעָתָם:

וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ הוּא הַנּוֹתֵן נְשָׁמָה וְרוּחַ, וְלֹא הָיָה כֹּחַ בַּחַרְטֻמִּים לָתֵת תְּנוּעָה בַּתַּנִּינִים.