שְׁמוֹת ו׳ · ה׳

וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר ששמע את נאקת בני ישראל הנאנקים תחת שעבוד מצרים, וזכר את בריתו. רש״י מסביר שהזכירה כאן היא המשך רעיון הברית: כשם שהעמדתי את הברית מוטל עלי לקיימה, ולכן שמעתי את זעקת המשועבדים וזכרתי את הברית שכרתי עם אברהם בברית בין הבתרים, שבה נאמר ״וגם את הגוי אשר יעבֹדו דן אנֹכי״. אבן עזרא מוסיף פן נוסף: ״וגם״ מלמד שעוד סיבה לשליחות היתה שישראל עשו תשובה וצעקו אל ה׳. שילוב שני הדברים - זכירת הברית ותשובת העם - מביא את הגאולה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וגם אני. כְּמוֹ שֶׁהִצַּבְתִּי וְהֶעֱמַדְתִּי הַבְּרִית יֵשׁ עָלַי לְקַיֵּם, לְפִיכָךְ שמעתי את נאקת בני ישראל הַנּוֹאֲקִים, אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר אוֹתוֹ הַבְּרִית, כִּי בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים אָמַרְתִּי לוֹ "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (בראשית ט"ו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַף קֳדָמַי שְׁמִיעַ יָת קְבֵילַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי מִצְרָאֵי מַפְלְחִין בְּהוֹן וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וגם. גם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי. וְסִבָּה שְׁלִישִׁית לִגְאֻלָּתָם הִיא שֶׁשָּׁמַעְתִּי נַאֲקָתָם וּתְפִלָּתָם בַּצַּר לָהֶם.

וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. וּבְזֶה נַעֲשׂוּ רְאוּיִם שֶׁאֶזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתִי, כְּעִנְיָן "וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ" (תהלים קו:מד-מה).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וְגַם פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁהִתְפַּלְּלוּ לְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּמִלְּבַד אַהֲבַת הָאָבוֹת וּבְרִיתָם, יֵשׁ בְּחִינָה שְׁלִישִׁית שֶׁלְּצַד צַעֲקָתָם לְבַד מֵהַשִּׁעְבּוּד שָׁמַע ה׳ קוֹל צַעֲקָתָם מִכְּאֵב לֵב. וְהוּא אָמְרוֹ וְגַם אֲנִי, וּפֵרוּשׁ ״אֲנִי״ הוּא שֵׁם הָרַחֲמִים שֶׁאָמַר בַּתְּחִלָּה ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״, מִצַּד רַחֲמַי לְבַד שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקָתָם, פֵּרוּשׁ, צְעָקָה מִכְּאֵב לֵב כְּחָלָל הַנּוֹאֵק מִבְּלִי צוֹרֶךְ תְּפִלָּתָם, וְהוּא שֶׁדִּיֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם, פֵּרוּשׁ, בְּחִינַת צַעַר הַשִּׁעְבּוּד שֶׁמִּצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם הוּא שֶׁשָּׁמַעְתִּי. וְעַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (שמות ב:כג) ״וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבוֹדָה״. גַּם יִתְיַשֵּׁב לְפִי שְׁאָר הַדְּרָכִים שֶׁכָּתַבְנוּ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. פֵּרוּשׁ גַּם כֵּן לְגָאֳלָם לָתֵת לָהֶם אֶת הָאָרֶץ, וְהִיא הַבְּרִית הָרְשׁוּמָה בְּסָמוּךְ, וַאֲנִי מַקְדִּים בִּזְמַן זֶה לְצַד הָרַחֲמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. וְהָאוֹמֵר שֶׁהַבְּרִית הִיא לִיפָּרַע מִן הַגּוֹי הָעוֹבֵד, לֹא הוּזְכְּרָה בְּרִית זוֹ בְּסָמוּךְ וְדוֹחַק לְהַרְחִיק הַדְּבָרִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל