וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃

וארא. אֶל הָאָבוֹת:

באל שדי. הִבְטַחְתִּים הַבְטָחוֹת וּבְכֻלָּן אָמַרְתִּי לָהֶם אֲנִי אֵל שַׁדַּי:

ושמי ה' לא נודעתי להם. לֹא הוֹדַעְתִּי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא נוֹדַעְתִּי, לֹא נִכַּרְתִּי לָהֶם בְּמִדַת אֲמִתּוּת שֶׁלִּי, שֶׁעָלֶיהָ נִקְרָא שְׁמִי ה', נֶאֱמָן לְאַמֵּת דְּבָרַי, שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתִּים וְלֹא קִיַּמְתִּי:

וְאִתְגְלֵיתִי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָי וּשְׁמִי יְיָ לָא הוֹדָעִית לְהוֹן:

וארא. נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מלת וארא:

מלת "שדי" קשה בפירוש, והגאון אמר כי השי"ן נוסף כשי"ן "שאתה מדבר עמי" (שופ' ו יז) והטעם שאמר לעולם די, ולא אדע טעם לפי' זה, כי איך יקרא שם אשר די רק להיותו תואר כמו "טוב וסלח" (תה' פו ה) "עלי לבי דַוָי" (ירמי' ה יה) והנגיד רב שמואל פי' בו בלשון ערבי אלקהאר, ופי' מנצח ותקיף והיו"ד תחת אות הכפל כיו"ד "דַלְיוֹ שֹּׁקַיִם מִפִסֵח" (משלי כו ז) ואל"ף "אשר בזאו נהרים" (ישעי' יח ב) וכמוהו "כקול שדי" (יחז' א כד), "והיה שדי בצריך" איוב כב כה) ויפה פירש:

ומלת נודעתי מבנין נפעל, ואיננו כמו הודעתי כדברי מנחם:

ורבי מרינוס אמר, כי ושמי ד' שבועה כי בלשון ערבי יש וי"ו לשבועה, וטעם לא נודעתי להם כמו שנודעתי לך וכוי"ו הזה לא מצאנו בלה"ק וככה דקדוקו, יש מלות מושכות עצמן ואחרות עמם, גם כן אותיות כמ"ם "מאל אביך ויעזרך, ואת שדי" (ברא' מט כה) שהוא מאת שדי וככה בי"ת באל שדי, כאילו כתוב ובשמי ד' לא נודעתי להם:

אמר רב סעדיה הגאון כי תחסר באחרונה מלת לבדו, כאילו אמר ובשמי ד' לבדו לא נודעתי להם, רק פעם באל שדי ופעם בשם ד' וכמוהו לפי דעתי לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל משתתף עמו, ואין צורך לתקון הזה, כי ידענו כי אל שדי הוא הש"י הנכבד, ואין ביניהם הפרש, רק ששם שדי הוא תואר והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תואר כאשר פירשתי והנה מצאנו כתוב באברהם "אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (ברא' טו ז), וביעקב אני ד' אלהי אברהם אביך (שם כח יג), ור' ישועה אמר כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם, רק משה כתב ככה, ולא דבר ר' ישועה נכונה, כי איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם, ואין ספק כי האבות ידעו זה השם שהוא שם העצם רק זה השם הוא התואר לא ידעו:

ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי, ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה, ובעבור כי נשמת האדם גבוה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי וע"י אמצעי והניחה תאות העולם השפל, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הככבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו, וככה אם יש במערכה שיהיה עָקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד, על כן אמרו חז"ל שהשם אמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל, ועוד אבאר זה בפ' כי תשא על כן אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך "אני אל שדי" (ברא' יז א) שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת רק שידע הדבק בשמו שיחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו על כן אמר יעקב "המלאך הגואל אותי מכל רע" (שם מח) שהיה נכון לבא עלי, וזה הוא סוד כל התורה כאשר אפרש עוד, והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים בפנים, על כן היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל, ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם, והנה משה אמר שני דברים האחד "למה זה שלחתני" (למעלה ה כב) והשני "והצל לא הצלת את עמך" (שם שם כג), והשיב על האחרון "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" (למעלה ו א), ועל הראשון ויאמר אליו אני ד' (למעלה ו ב) והטעם כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי ועל ידך יודע שמי ד' הנכבד בעולם כאשר אמר לכן אמור לבני ישראל אני ד', והנה שלחתיך להודיע זה השם:

באל שדי - הבטחה על העתיד ולא קיימתי עדיין.

ושמי ה' - כך צריך לפרש: אני נראיתי להם באל שדי. ועיקר שמי ה' הוא. וזה כפל לשון.

לא נודעתי להם - לא נתגליתי להם בעיקר השם אלא - באל שדי, אבל אליך גליתי עיקר שמי וזכרי ה'. ובימיך אקיים הבטחתי לתת להם את ארץ כנען. ושמי מחובר למעלה כמו שפירשתי. ואילו היה כתוב לא הודעתי להם אז היה מוסב ושמי ה' לא הודעתי.

וָאֵרָא. בְּמַרְאֶה הַקּוֹדֶמֶת לִנְבוּאָה, כְּעִנְיַן "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (בראשית יח:א).

בְּאֵל שַׁדָּי. הַמּוֹרֶה שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת הַמְּצִיאוּת כֻּלּוֹ, כִּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יז:א).

וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. בֵּי"ת בְּאֵל שַׁדַּי נִמְשֶׁכֶת לְתֵיבַת וּשְׁמִי. אָמַר וּבִשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, בְּאוֹתָהּ הַמַּרְאֶה, וְלֹא שִׁנֵּיתִי בַּעֲדָם שׁוּם טֶבַע מִטִּבְעֵי הַבִּלְתִּי נִפְסָדִים. וּלְכֵן רָאוּי שֶׁאוֹדִיעַ זֶה לְזַרְעָם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ זֶה מֵאֲבוֹתָם, לְמַעַן הָקִים אוֹתָם לִי לְעָם, וּבְכֵן אֶגְאָלֵם.

ושמי ה׳‎ לא נודעתי להם. פרש״‎י לא הודעתי אין כתיב כאן וכו׳‎ עד אחר שלא נאמר ושמי ה׳‎ לא שאלו לי. וא״‎ת לא הודיעם שכך שמו וכו׳‎ כלומר וא״‎ת עוד יתישב המדרש. ולגם בתרא קאי שפירש״‎י וכשבקש אברהם לקבור וכו׳‎ עד ולא הרהרו אחר מדותי. וכן הפי׳‎ וא״‎ת כשדברתי עמם לתת להם את הארץ לא הודעתי להם שמי המיוחד דמשתמע נאמן בהבטחותיו ולא נדברתי בו עמהם כשם שעשיתי עמך ואעפי״‎כ לא הרהרו אחרי אלא בדבור בעלמא האמינו לי. ועכשיו תפרש לא נודעתי כמו לא הודעתי. תשובה לדבר הרי בתחלה כשנגלה לאברהם אמר אני ה׳‎ ומאחר שהודיעם שמו המיוחד ובו היה מדבר עמהם מה להם להרהר אחריו ומה היה לו להקב״‎ה להשתבח בהם. ע״‎א ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, כלומר אעפ״‎י שלא נאמר ושמי ה׳‎ לא שאלו לי תתישב הדרשה. והכי קאמר הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא הודעתים שמי המיוחד ואעפי״‎כ לא שאלו לי מה שמך שמאחר שלא הודעתים שמי היה להם לשאול מה שמך ואעפי״‎כ לא שאלוהו. ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם. תשובה לדבר הרי תחלה כשנגלה לאברהם נאמר אני ה׳‎ וגו׳‎ ומאחר שהודיעם שכך שמו מה היה להם לשאול מה שמו, שהרי אין דרכו של אדם לישאל מה שהוא יודע ובמה היה להקב״‎ה להשתבח בהם. ועוד פרש״‎י היאך הסמיכה נמשכת בדברים וכו', כלומר בשלמא ללישנא קמא ניחא, בשביל שהצבתי והעמדתי ברית לתת לזרעם את הארץ בשביל כך גם אני שמעתי וכו׳‎ אבל ללישנא בתרא מה ענין וגם אני שמעתי לוגם הקימותי וכי מפני שלא הוחזקו בה האבות בחייהם היה לו לשמוע את נאקת בנ״‎י לכך אני אומר יתישב המקרא וכו'.

וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳. הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן רְאִיָּה וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן יְדִיעָה, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וּבִשְׁמִי ה׳ לֹא נִרְאֵיתִי לָהֶם״, או הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וָאִוָּדַע אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁלְּשׁוֹן רְאִיָּה מוֹרֶה יוֹתֵר עַל בֵּרוּר הַדָּבָר מִלְּשׁוֹן יְדִיעָה, כִּי יֵשׁ לְךָ יְדִיעָה בְּדָבָר הַנִּכָּר וְנוֹדָע בְּמוֹפֵת מִצַּד הַהֶקֵּשׁ הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר יִפּוֹל בּוֹ הַטָּעוּת, אוֹ עַל יְדֵי שְׁמִיעָה שֶׁיִּפּוֹל הַכָּזָב בּוֹ, אֲבָל הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה עַיִן בְּעַיִן טוֹב מִכֻּלָּם, כִּי לֹא יִפּוֹל בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה שׁוּם טָעוּת אוֹ כָזָב. וְתֵדַע, כִּי שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי מוֹרֶה עַל שֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְעַל שֵׁם שֶׁיֹּאמַר ״דַּי״ לְצָרָתָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ״י עַל פָּסוּק ״וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים״ (בראשית מג יד). וְיָדוּעַ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ כָּל יְמֵיהֶם מַכְאוֹבִים אוֹ רֻבָּם, כִּי אַבְרָהָם הוּשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן, וְהָלַךְ נָע וָנָד, וְנִלְקְחָה אִשְׁתּוֹ. וְכֵן לְיִצְחָק, וְעוֹד סִתְּמוּ בְּאֵרוֹתָיו, וְהָיָה גֵּר בָּאָרֶץ. וְיַעֲקֹב יוֹתֵר פָּשׁוּט מִכֻּלָּם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״דַּי״ לְצָרוֹת כֻּלָּם, וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר עָבְרָה עֲלֵיהֶם וְהִצִּילָם ה׳ בְּשֵׁם שֶׁל שַׁדַּי וְאָמַר ״דַּי״ לְצָרוֹתָם. אֲבָל שֵׁם ה׳ הַמּוֹרֶה עַל רַחֲמִים גְּמוּרִים בְּלִי תַּעֲרוֹבֶת דָּבָר רָע, לֹא זוֹ שֶׁלֹּא רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם דָּבָר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּידִיעָה עַל צַד הַמּוֹפֵת לֹא נוֹדַע לָהֶם כִּי אֲנִי ה׳ מֵטִיב לַכֹּל.

וְאִם כֵּן נָקַט רְאִיָּה וִידִיעָה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, כִּי הָרָעוֹת לֹא זוֹ יְדִיעָה אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּרְאִיַּת עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה לָהֶם, וְהָרַחֲמִים גְּמוּרִים לֹא זוֹ שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָם עֲדַיִן אֶלָּא אֲפִלּוּ ״לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו, ג) בִּידִיעָה מוֹפְתִית, וַהֲרֵי אָמַרְתִּי לָאָבוֹת ״אֲנִי ה׳״ מָלֵא רַחֲמִים וְלֹא קִיַּמְתִּי לָהֶם עֲדַיִן הַבְטָחָה זוֹ, וְזֶה מוֹפֵת רִאשׁוֹן עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה. מוֹפֵת שֵׁנִי, ״וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן״ (שמות ו, ד), וַהֲרֵי עֲדַיִן לֹא נְתַתִּיהָ לָהֶם. מוֹפֵת שְׁלִישִׁי, ״וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם״ (שמות ו, ה) עֲבוֹדָה קָשָׁה יוֹתֵר מִן הַנִּגְזָר, כִּי ״אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה״ (זכריה א, טו). שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ חָבְרוּ אֶל עֵמֶק שְׁלֹשָׁה הַבְטָחוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ אַחַר כָּךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים רְצוּפִים, כִּי בָּהֶם נִזְכַּר מְפֹרָשׁ ״לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה׳״ וְגוֹ׳ (שמות ו, ו), וְהִזְכִּיר שְׁפָטִים גְּדוֹלִים לַעֲשׂוֹת בִּמַעֲבִידֵיהֶם, וּבִיאַת הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר מְבֹאָר לְכָל מְעַיֵּן בִּפְסוּקִים אֵלּוּ.

דֶּרֶךְ שֵׁנִי בְּהֶמְשֵׁךְ פְּסוּקִים אֵלּוּ הוּא, שֶׁאֵין ״אֱלֹהִים״ אֶלָּא דַּיָּן, וְלֹא פֵּרֵשׁ עֲדַיִן בְּאֵיזוֹ דִּין דָּנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁדִּין זֶה קָאֵי אֶל פָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״ (שמות ו ג). דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קיא) ״וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אוּמּוֹת״. וְהִנֵּה תֵּיבַת ״לְמַלְכֵי״ נִרְאֶה יִתּוּר, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְלֹא הֶעָשׂוּי אֶל שִׁבְעָה אוּמּוֹת״. וּבַיַּלְקוּט מַסִּיק ״וְלֹא תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים״. וְקָשֶׁה, מִנְיָנָא לְמָה לִי? וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁנִּלְחֲמוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים? וְעוֹד קָשֶׁה, מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״, ״עַתָּה״ לָמָּה לִי? אַף עַל פִּי שֶׁסוֹף פָּרָשַׁת שְׁמוֹת בֵּאַרְתִּי לְשׁוֹן ״עַתָּה״, מִכָּל מָקוֹם עוֹד לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים לְפָרְשׁוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֵר, וְזֶה: כִּי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״אֲנִי ה׳״ - הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. כִּי כָל בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, כִּי ״רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״ (תהלים קג טז) לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ לְקַיְּמָהּ לְאַלְתַּר. וְאִם לֹא, אֲזַי בְּדִין הַמֻּבְטָחִים קוֹרְאִים תִּגָּר עַל אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה פִתְגָם דְּבָרוֹ מְהֵרָה, כִּי אִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי? אֲבָל אֲנִי הֹוֶה לָנֶצַח בְּכָל הַזְּמַנִּים בְּשָׁוֶה, עַל כֵּן לֹא הָיוּ הָאָבוֹת קוֹרְאִים תִּגָּר, אֶלָּא הָיוּ מְצַפִּים וּמַמְתִּינִים מָתַי יָבֹא דְּבַר ה׳, וְהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֲבָל אַתָּה קָרָאתָ תִּגָּר עַל שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְּבָרַי תֵּכֶף וּמִיָּד, אִם כֵּן מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּקְרָא תִּגָּר בְּמִלְחֲמוֹת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, כִּי אוֹתָן הַמִּלְחָמוֹת יִתְאָרְכוּ בְּהֶכְרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע יא יח) ״יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה״, כִּי לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לִנְחֹל אֶת כָּל הָאָרֶץ מְהֵרָה פֶּן יִרְבֶּה עֲלֵיהֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֶלָּא מְעַט מְעַט יִתְגָּרְשׁוּ מִפְּנֵיהֶם. וְיַעַן כִּי דַּרְכְּךָ לִקְרֹא תִּגָּר כְּשֶׁאֵין הַהַבְטָחָה נַעֲשֵׂית מְהֵרָה, עַל כֵּן אֲנִי קוֹנֶסְךָ שֶׁבְּדִין לֹא תִרְאֶה הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה שֶׁתִּהְיֶה עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, חוּץ מִמִּלְחֶמֶת פַּרְעֹה שֶׁהוּא מֶלֶךְ אֶחָד, וְיָכוֹל אַתָּה לִרְאוֹת ״עַתָּה״, רוֹצֶה לוֹמַר תֵּכֶף, אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, אוֹתָהּ לְבַד תִּרְאֶה. וְעִקַּר הַמִּעוּט בָּא מִן מִלַּת ״עַתָּה״, רוֹצֶה לוֹמַר דַּוְקָא דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַתָּה תֵּכֶף אוֹתוֹ תִרְאֶה, אֲבָל לֹא דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עַתָּה כִּי אִם בְּיָמִים רַבִּים, כְּמוֹ מִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים - אוֹתָהּ לֹא תִרְאֶה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּשְׁמִי ה׳״ - הַמּוֹרֶה שֶׁאֲנִי הֹוֶה לָנֶצַח וְסוֹף הַבְטָחָתִי לְהִתְקַיֵּם, אֲבָל עֲדַיִן לֹא יָדְעוּ דָּבָר זֶה, וְהִמְתִּינוּ לְצַפּוֹת עַל דְּבָרַי כָּאָמוּר.

דֶּרֶךְ שְׁלִישִׁי הוּא, שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא עוֹלָמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיוּ מִתְפַּשְּׁטִים בָּעוֹלָם מוֹפְתִים הַמּוֹרִים עַל הַחִדּוּשׁ. עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמּוֹפְתִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ לְמַפְרֵעַ כִּי ה׳ בָּרָא עוֹלָמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳״ (שמות ז:יז), וְכֵן יִתְרוֹ אָמַר (שמות יח יא) ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה׳ מִכָּל הָאֱלֹהִים״. וְדִבְּרוּ מִזֶּה הַרְבֵּה מְפָרְשִׁים אֵיךְ מוֹפְתֵי מִצְרַיִם הָיוּ מוֹפְתִים עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. עַל כֵּן אָמַר ״וָאֵרָא אֶל הָאָבוֹת בְּאֵל שַׁדָּי״, כִּי הוּא שֵׁם מוֹרֶה עַל שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְהוּא מוֹפֵת עַל הַבְּרִיאָה, אֲבָל לֹא עַל הַחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״, כִּי שֵׁם זֶה שֶׁל הֲוָיָה מוֹרֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהַוֶּה אֶת הַכֹּל, וְכָל הַהֲוָיוֹת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה מְאַמֵּת הַחִדּוּשׁ לוֹמַר שֶׁאֵין הֲוָיָה לְשׁוּם נִמְצָא זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה תְּשׁוּבָה לְמֹשֶׁה עַל שֶׁקָּרָא תִּגָּר וְאָמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״ וְגוֹ׳ (שמות ה:כב), וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ ה׳ ״וְלֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ״ (שמות ג:יט), מִכָּל מָקוֹם רָצָה מֹשֶׁה לֵידַע טַעַם לְקִשּׁוּי לֵב פַּרְעֹה כָּל כָּךְ. וְאִם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל הַמּוֹפְתִים, הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא מַה צֹּרֶךְ יֵשׁ בְּכָל הַמּוֹפְתִים, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי ״אֲנִי ה׳״ מְהַוֶּה אֶת הַכֹּל, וְדָבָר זֶה לֹא נִתְפַּרְסֵם עֲדַיִן בָּעוֹלָם, כִּי אֶל הָאָבוֹת לֹא נִרְאֵיתִי כִּי אִם בְּשֵׁם שֶׁל שַׁדַּי הַמּוֹרֶה כִּי אָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי ״דַּי״, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִתְפַּרְסֵם מוֹפֵת עַל הַחִדּוּשׁ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״. עַל כֵּן צָרִיךְ אֲנִי לְהַקְשׁוֹת לֵב פַּרְעֹה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים הַמּוֹרִים עַל הַחִדּוּשׁ.

וְאִם תֹּאמַר: מַה יּוֹם מִיָּמִים, וּמַה צֹּרֶךְ בִּידִיעָה זוֹ עַכְשָׁיו יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר זְמַנִּים? עַל זֶה אָמַר: ״וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן״. וְאִם לֹא אֲפַרְסֵם עַכְשָׁיו כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, אִם כֵּן יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת: ״לִסְטִים אַתֶּם״, כִּי בְּיָד חֲזָקָה אַתֶּם כּוֹבְשִׁים אַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת וְלֹא כִּהָה בָהֶם ה׳ (שמואל א ג יג). וּבָזֶה יָבוֹאוּ לִידֵי כְּפִירָה וּמִינוּת לוֹמַר: ״לֵית דִּין וְדַיָּין״, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בראשית א א) עַל דִּבְרֵי רַבִּי יִצְחָק. וְאִם תֹּאמַר: הֲלֹא גַּם בִּימֵי הָאָבוֹת הִבְטַחְתִּים לָתֵת לָהֶם הָאָרֶץ וְלֹא עָשִׂיתִי פִּרְסוּם עַל הַחִדּוּשׁ? עַל זֶה אָמַר: ״וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָאָבוֹת לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְמוֹפְתִים, כִּי בְּלָאו הָכֵי הָיוּ בָּנִים אֵמוּן בָּם, וּלְכָל הָאֻמּוֹת לֹא הָיָה צֹרֶךְ בִּידִיעָה זוֹ עֲדַיִן. אֲבָל עַתָּה שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעַ זְמַן כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ, עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְפַרְסֵם עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הַמּוֹפְתִים כִּי אֲנִי ה׳ מְהַוֶּה אֶת הַכֹּל וְלִי כָּל הָאָרֶץ, וּבְיָדִי לָתֵת הָאָרֶץ לְמִי שֶׁאֶרְצֶה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה׳״, לְפִי שֶׁאֲנִי ה׳ מְהַוֶּה אֶת הַכֹּל וַאֲנִי עָשִׂיתִי הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, עַל כֵּן בְּיָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה.

דֶּרֶךְ רְבִיעִי הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ ז״ל (סנהדרין צ:) מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן״, ״לָכֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״לָהֶם״, מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מִכָּאן שֶׁעֲתִידִין לִחְיוֹת וְיִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וּפֵרוּשׁוֹ דָּחוּק מִכַּמָּה סְפֵקוֹת, כִּי מַה עִנְיָן תְּחִיַּת הַמֵּתִים לְסִפּוּר זֶה שֶׁהָיָה לְהקב״ה עִם מֹשֶׁה עַל שֶׁקָּרָא תִּגָּר. וְעוֹד שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁלִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִחְיוּ הָאָבוֹת וְיֵשְׁבוּ עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, כִּי מַה תּוֹעֶלֶת לָהֶם בָּזֶה לְהַחֲלִיף עוֹלָם עוֹמֵד בְּעוֹלָם עוֹבֵר, וְכָל שֶׁכֵּן לִזְמַן הַתְּחִיָּה, כִּי אָז יִהְיֶה הָעוֹלָם חָרֵב וְאֵיךְ יֵשְׁבוּ הָאָבוֹת עַל הָאֲדָמָה. וְעוֹד קָשֶׁה עַל הַמִּדְרָשׁ שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ״י (בפסוק ט) ״חֲבָל עַל דְּאָבְדִין״ כוּ׳, ״הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתַת הָאָבוֹת, אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם ׳קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׳, בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְדָמִים, וְכֵן בְּיִצְחָק עִרְעֲרוּ עַל הַבְּאֵרוֹת, וְכֵן יַעֲקֹב שֶׁהֻצְרַךְ לִקְנוֹת הַשָּׂדֶה״ כוּ׳ ״וְלֹא הִרְהֵר״. וְקָשֶׁה מִמָּה נַּפְשָׁךְ, אִם הָיְתָה הַבְטָחַת הָאָרֶץ דַּוְקָא לְזַרְעָם וְלֹא לָאָבוֹת, אִם כֵּן לָמָּה יְהַרְהֲרוּ וִיעַרְעֲרוּ הָאָבוֹת, הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הִבְטִיחַ לָאָבוֹת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ. וְאִם הִבְטִיחַ גַּם לָאָבוֹת, אִם כֵּן אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר שֶׁלִּצְדָדִין קָתָנֵי, כִּי הָאָבוֹת לֹא נִתַּן לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁ הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם מְקוֹם קְבוּרָה לְבַד, כִּי מֵתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּין תְּחִלָּה. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל״ (בראשית כו:ג), אֵין הַנְּתִינָה שָׁוָה בִּשְׁנֵיהֶם, כִּי אֵיךְ יִרְשׁוּ יְחִידִים אֶרֶץ גְּדוֹלָה כָּזוֹ? אֶלָּא לְזַרְעָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָהֶם לְצֹרֶךְ תְּחִיַּת הַמֵּתִים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וּקְבוּרָה בָּאָרֶץ לְהִנָּצֵל מִצַּעַר גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת. וְאִם כֵּן, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא, הָיָה לוֹ לְאַבְרָהָם מָקוֹם לְהַרְהֵר עַל עִקַּר הַבְטָחָה זוֹ לָאָבוֹת, שֶׁהָיְתָה עַל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מְקוֹם קְבוּרָה וְלֹא מָצָא. וּמִכָּל מָקוֹם נִתְקַיְּמָה הַבְטָחָה זוֹ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁמָּצָא לִקְנוֹת בְּדָמִים, אֲבָל קֹדֶם שֶׁמָּצָא לִקְנוֹת הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר וְלֹא הִרְהֵר. וְכֵן יִצְחָק, כְּשֶׁעִרְעֲרוּ עַל הַבְּאֵרוֹת, הָיָה לוֹ גַּם כֵּן לְהַרְהֵר פֶּן לֹא יִתְּנוּ לוֹ גַּם מְקוֹם קְבוּרָה בָּאָרֶץ, אַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין עָלָיו כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ חֵלֶק מוּעָט בָּאָרֶץ. וְכֵן יַעֲקֹב.

וְעִנְיַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים תָּלוּי בְּחִדּוּש עוֹלָם, כִּי הַמַּאֲמִין בַּחִדּוּש יַאֲמִין גַּם בַּתְּחִיָּה בְּקַל וָחֹמֶר, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צ״א) מַאן דְּלָא הֲוֵי הֲוֵי, מַאן דַּהֲוֵי מִכָּל שֶׁכֵּן דַּהֲוֵי. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״ (שמות ו, ב) - הַמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה גַּם לֶעָתִיד, וְכָל זֶה מוֹפֵת עַל הַתְּחִיָּה. עַל כֵּן הֻצְרַכְתִּי לַעֲשׂוֹת כָּל הַמּוֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ גַּם בַּתְּחִיָּה, כִּי עַד הֵנָּה שְׁמִי ה׳ הַמּוֹרֶה עַל הַחִדּוּש לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְאַף עַל פִּי כֵן הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, ״לָהֶם״ - הַיְינוּ שֶׁיִּהְיוּ נִקְבָּרִים בָּאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּטוּחִים לַעֲמוֹד לֶעָתִיד לָבוֹא בְּלֹא צַעַר גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת. וּפֵרוּשׁ זֶה יָבוֹא עַל נָכוֹן, הֵן לְדֶרֶךְ שְׁלִישִׁי שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה בְּנִיחוּתָא, לֹא כְּמַאֲשִׁימִים אֶת מֹשֶׁה עַל שֶׁקָּרָא תִּגָּר, הֵן לַדֶּרֶךְ שֶׁל רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ ״חֲבָל עַל דְּאָבְדִין״ כוּ׳.

וְעוֹד נִרְאֶה לִי, שֶׁהִזְכִּיר שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי לָאָבוֹת בְּהַבְטָחַת הָאָרֶץ, לִרְמוֹז לָהֶם שֶׁתּוֹעֶלֶת הָאָרֶץ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי י״ש מִן שַׁדַּי רֶמֶז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כא) ״לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ״. ד׳ מִן שַׁדַּי רֶמֶז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הַמִּתְפַּשֵּׁט לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כח יד) ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה״ וְגוֹ׳. וְעַל זֶה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה (שמות לג כג) ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״, הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין, כִּי הַדָּלֶ״ת מִן שַׁדַּי הִיא בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הָרָמוּז בְּאַרְבַּע רוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג כז) לְמֹשֶׁה ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה צָפֹנָה״ וְגוֹ׳. אֲבָל ״פָּנַי״, דְּהַיְנוּ אוֹתִיּוֹת י״ש שֶׁבַּתְּפִלִּין מִלְּפָנָיו הַמְרַמֵּז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, דְּהַיְנוּ שִׁי״ן בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְיוֹ״ד בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד, ״לֹא יֵרָאוּ״, אָמַר לוֹ כִּי שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא לֹא יֵרָאוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו סד ג) ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. עַל כֵּן הִזְכִּיר כָּאן שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי, לוֹמַר שֶׁלֹּא הִרְהֲרוּ עַל שֶׁלֹּא מָצְאוּ מְקוֹם קֶבֶר בָּאָרֶץ, הַבָּא לְתַכְלִית הַתְּחִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֻבְטְחוּ גַּם עַל הַתְּחִיָּה בְּשֵׁם שֶׁל שַׁדַּי.

וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִזְכִּירָם בִּפְרָטוּת, לְצַד שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ בְּחִינָה מְעֻלָּה. אֶל אַבְרָהָם שֶׁנִּתְעַלָּה לְצַד שֶׁהוּא אֲשֶׁר הִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ תְּחִלָּה מִבְּלִי שֶׁיַּקְדִּים אֵלָיו דָּבָר מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הֲלֹא תִּמְצָא כָּל מִי שֶׁקָּדַם לוֹ יְדִיעָה מֵהַבּוֹרֵא מִמַּעֲשָׂיו וְהַנְהָגָתוֹ עִם בְּרוּאָיו אֵין לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ כְּשֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ בָּחַר לוֹ יָהּ, כִּי כָל מַשְׂכִּיל יִבְחַר בַּטּוֹב וּבִפְרָט בַּטּוֹב הַשָּׁלֵם וְהֶעָרֵב וְהַמֻּפְלָא הוּא דֶּרֶךְ ה׳, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם, כִּי דָּבַק בַּה׳ קוֹדֶם שֶׁיּוּכַּר אֶצְלוֹ מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְהַנְהָגָתוֹ, וּכְבָר כָּתַבְתִּי כִּי לְאַבְרָהָם לְמָנָה שֶׁיִּקְרְאוּ לוֹ (ישעיהו מא:ח) אוֹהֲבוֹ שֶׁל מָקוֹם, פֵּרוּשׁ אַהֲבַת הָאֱמֶת אַהֲבַת הַטּוֹב, כִּי הֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִכִּיר מִמֶּנּוּ אֶלָּא הַנִּסְיוֹנוֹת הַגְּדוֹלוֹת, אַף עַל פִּי כֵן דָּבַק בַּה׳ וַאֲהָבוֹ וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּמְקוֹמוֹ.

אֶל יִצְחָק. שֶׁהָיְתָה בּוֹ בְּחִינָה אַחֶרֶת, שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

וְאֶל יַעֲקֹב. שֶׁהָיָה שָׁלֵם, שֶׁלֹּא יָצְתָה מִמֶּנּוּ טִפָּה מְאוּסָה כְּיִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו.

וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, שֶׁלְכָל ג׳ הַדְּרָגוֹת הַצַּדִּיקִים בְּחִירֵי עוֹלָם לֹא נִגְלֵיתִי עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּאֵל שַׁדַּי, שֶׁהוּא גִּלּוּי הַדַּרְגָּה לְמַטָּה מֵהַדַּרְגַּת גִּלּוּי שֶׁנִּתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּשֵׁם ה׳, כְּאָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְהוֹדִיעוֹ כִּי הוּא כָּפוּי בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁכָּל כָּךְ הֶחְשִׁיבוֹ מֵהָאָבוֹת וְהוּא מְדַבֵּר לְפָנָיו בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר בִּנְבוּאַת הָאָבוֹת גַּם כֵּן (בראשית יח:א) ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״, מִדְּבַר ה׳ כָּאן אַתָּה לָמֵד כִּי הַכָּתוּב שָׁם יַגִּיד שֶׁנִּגְלָה לָהֶם ה׳, אֲבָל לֹא הִשִּׂיגוּ לָדַעַת וּלְהַכִּיר בְּחִינָה זוֹ הַנִּפְלָאָה, וְהוּא אָמְרוֹ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא נִתְוַדְּעָה לָהֶם בְּחִינָה זוֹ הָעֶלְיוֹנָה.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: הוֹדָעַת יִחוּד שְׁנֵי שֵׁמוֹת יַחַד שֶׁהֵם שְׁמִי ה׳ שֶׁנּוֹדַעְתִּי לְךָ, כְּאָמְרוֹ ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֲנִי ה׳״, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (מלכים א יח:לט) ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (זכריה יד:ט) ״ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״. לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם לְהָאָבוֹת, פֵּרוּשׁ: סוֹד שְׁנֵי שֵׁמוֹת יַחַד, שְׁמִי, ה׳, שֶׁהֵם אֱלֹהִים הֲוָיָ״ה, שֶׁהַדִּין יֵעָשֶׂה רַחֲמִים וְרַחֲמִים יֵעָשׂוּ מִשְׁפָּט - לֹא נוֹדַעְתִּי, וְהָבֵן. וְאָמַר ״לֹא נוֹדַעְתִּי״ כִּי ה׳ בָּרוּךְ הוּא הוּא שְׁמוֹ וּשְׁמוֹ הוּא, וְאֵינוֹ כִּשְׁאָר הַנִּבְרָאִים שֶׁחֲלוּקִים מִשְּׁמָם וּשְׁמָם חָלוּק מֵהֶם, אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא יִצְדַּק לוֹמַר ״לֹא הוֹדַעְתִּי״ כִּי הַשֵּׁם הוּא הַמְדַבֵּר, וְאִם כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר לֹא נוֹדַעְתִּי.

עוֹד יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפֵּרְשׁוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר ח״ב כג.) בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי״, כִּי מִדַּת ״כֹּה״ הִיא בְּחִינַת הַהֵיכָל שֶׁהוּא שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִחוּדָהּ הוּא חַי הָעוֹלָם, וְזֶה בְּחִינַת יִחוּד קָטָן. וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְיַחֵד יִחוּד עֶלְיוֹן וְאָמַר ״וְאַתָּה שָׁלוֹם״, רֶמֶז לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁהוּא תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל הָרָמוּז בְּוָא״ו. וְאוּלַי כִּי הֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים כָּאן בְּאָמְרוֹ בְּאֵל שַׁדָּי, שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת חַי, אֲבָל וּשְׁמִי ה׳ שֶׁהוּא יִחוּד הָעֶלְיוֹן הָרָמוּז בְּתֵבַת ״וְאַתָּה״ שֶׁגִּלָּה לְמֹשֶׁה בְּאָמְרוֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וְגוֹ׳ אֲנִי ה׳, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם וְגוֹ׳, וְהָבֵן:

עוֹד יִרְצֶה, כִּי בָּא הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׁיב לְמֹשֶׁה עַל שֶׁשְּׁלָחוֹ קוֹדֶם הַקֵּץ, וְאָמַר כִּי הֲגַם שֶׁשָּׂם קֵץ לַחֹשֶׁךְ לָצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַקֵּץ עֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַקֵּץ שֶׁעָשִׂיתִי לְהָאָבוֹת הוּא בְּחִינַת אֵל שַׁדַּי, וּבוֹ שַׂמְתִּי לַגָּלוּת גְּבוּל וְאָמַרְתִּי לוֹ דַּי, אֲבָל בְּחִינָה אַחֶרֶת לֹא נוֹדַעְתִּי, פֵּרוּשׁ לֹא אָמַרְתִּי לָהֶם הַקֵּץ שֶׁיִּהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת הָרַחֲמִים אִם יְבַקְּשׁוּ וִיעוֹרְרוּ רַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּקְשׁוּ מִמֶּנִּי רַחֲמִים וַיִּדְפְּקוּ עַל דַּלְתֵי הָרַחֲמִים קוֹדֶם הַקֵּץ, ״לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״. וְלָכֵן הֲגַם שֶׁלֹּא שָׁלְמוּ יְמֵי הָעִנּוּי וְהַצָּרָה, אַף עַל פִּי כֵן רִחַמְתִּי עֲלֵיהֶם בְּמִדַּת הֲוָיָ״ה, וְהוּא אָמְרוֹ בִּתְחִלָּה אֲנִי ה׳, וְהָבֵן.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם - פֵּרוּשׁ, אֵיךְ אַעְלִים רַחֲמִים מֵעַם זֶה אֲשֶׁר הֵם בָּנַי בְּחוּנַי שֶׁנִּגְלֵיתִי עַל אֲבוֹתָם, וְלֹא לְאֶחָד בִּלְבַד אֶלָּא לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, לְכָל אֶחָד בִּזְמַנּוֹ. וְלָזֶה הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם ״אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב״, וְלֹא אָמַר ״אֶל אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב״, וְזֶה יַגִּיד שֶׁבַח כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּאֵל שַׁדָּי, הוּא חִבַּת גִּילּוּי שְׁכִינָה. וְאָמְרוֹ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם - פֵּרוּשׁ, עֲדַיִין לֹא הוֹדַעְתִּי מִדַּת רַחֲמַי לָהֶם, שֶׁכָּל הַהַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתִּים עֲדַיִין לֹא הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם, וַאֲנִי חָפֵץ לְהוֹדִיעַ לָהֶם מִדַּת רַחֲמַי כִּי לָהֶם יֵאוֹתוּ. וְנִתְכַּוֵּן ה׳ בָּזֶה לְהוֹדִיעַ גּוֹדֶל חִבָּתָם בְּעֵינָיו.