וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

הכתוב מגיע אל לב הייחוס: עמרם לוקח את יוכבד דֹדתו לאשה, והיא יולדת לו את אהרן ואת משה. רש״י ואונקלוס מבארים ש״דֹדתו״ פירושה אחות אביו - יוכבד היתה בת לוי ואחות קהת, ולכן היא דודתו של עמרם. חזקוני מעלה מחשבה מוסרית: הקב״ה הסכים שאדם גדול כמשה ייצא דווקא מנישואין כאלה, כדי שלא יתגאה המנהיג על הציבור, וכפי שמצאנו גם בדוד. הפסוק מזכיר את שנות חיי עמרם - מאה שלושים ושבע - וממקם את לידת שני המנהיגים בתוך שלשלת הדורות של שבט לוי.