שְׁמוֹת ה׳ · כ״ב

למה הרעתה לעם הזה. וְאִם תֹּאמַר מָה אִכְפַּת לְךָ? קוֹבֵל אֲנִי עַל שֶׁשְּׁלַחְתַּנִי (שמות רבה):

וְתָב משֶׁה קֳדָם יְיָ וַאֲמַר יְיָ לְמָא אַבְאֵשְׁתָּא לְעַמָא הָדֵין וּלְמָא דְנַן שְׁלַחְתָּנִי:

וישב משה. הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך" (למעלה ג יט) עד שיעשה כל האותות אשר צוהו, אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני, והצל לא הצלת, התשובה, חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה עליהם, וטעם למה הרעותה, הפך מה שאמרת "ראה ראיתי את עני" (למעלה ג ז) וארד להצילו מיד מצרים (שם שם ה) ולמה זה שלחתני להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים:

וישב משה - אל המקום שהיה מדבר עמו שם.

למה הרעתה - בשביל שהוא סמוך (לה"י) (נ"א לעי"ן)

למה הרעתה לעם הזה - ואם תאמר כי נתחייבו בשביל רוב חטאתם ואין ראוים ליגאל, א"כ - למה זה שלחתני - אם אינן ראוין לגאולה ולהיוושע.

לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. אִם הָיוּ רְאוּיִים לָזֶה הַפֻּרְעָנוּת, לָמָּה גִּלְגַּלְתָּ אוֹתוֹ עַל יָדִי:

וישב משה אל ה'. אל המקום שהיה מדבר עמו שם.

ויאמר אדני. באל״‎ף דל״‎ת.

למה הרעות, למה זה שלחתני. וכי לא היה משה יודע שלא ישלחם פרעה בכך עד שיעשה כל האותות הרי כבר נאמר לו, ״‎ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך״‎ וגו'. אלא סבור היה משה לכל הפחות יתחיל פרעה להקל העול בדברים הראשונים לפיכך אמר ״‎ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך״‎ וגו'. והצל לא הצלת את עמך ואתה אמרת וארד להצילו והקב״‎ה השיבו עתה תראה מכאן ואילך כשאתחיל להכות מצרים אז יקילו מעליהם השעבוד.

וַיָּשָׁב מֹשֶׁה וְגוֹ׳ לָמָה וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לָמָה הֲרֵעֹתָה, פֵּרוּשׁ, כִּי לֹא אָמַרְתָּ לִי אֶלָּא שֶׁיְּחַזֵּק לִבּוֹ וְלֹא יִשְׁלַח אֶת הָעָם, אֲבָל לֹא שֶׁיִּכְבַּד עֲלֵיהֶם הָרַע. וְאִם תֹּאמַר שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַקֵּץ לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם הַשִּׁעְבּוּד וְזֶה הוּא סִבַּת הָרַע, אִם כֵּן לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, פֵּרוּשׁ בִּזְמַן זֶה, וְהָיָה לְךָ לְהַמְתִּין עַד קֵץ הַשִּׁעְבּוּד.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, כִּי גִּלָּה ה׳ אֵלָיו שֶׁהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרַב קֵץ גְּאוּלָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא מַקְדִּים לְהַצִּיל אוֹתָם מֵהָעֹנִי, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הַגְּאוּלָה לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ יַעֲלֶה אוֹתָם. וְהוּא אָמְרוֹ לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, וְאִם תֹּאמַר מוּטָב שֶׁיִּסְבְּלוּ צָרָה זוֹ לְתַכְלִית הַגְּאוּלָה, אִם כֵּן ״לָמָּה זֶה שְׁלַחְתָּנִי״, שֶׁהֲרֵי כָּל עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת מִקֹּדֶם זְמַן הַגְּאוּלָה הוּא לְצַד הֲסָרַת הַשִּׁעְבּוּד, וְאִם אֵין תַּכְלִית טוֹב לַדָּבָר אֶלָּא הַיְּצִיאָה וְלֹא הַצָּלָתוֹ מִצָּרָה, אִם כֵּן לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וְרָמַז בְּאָמְרוֹ זֶה לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁנִּתְעַכְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם מִזְּמַן זֶה עַד הַגְּאוּלָה, וְחָשַׁשׁ מֹשֶׁה כִּי צָרָה זוֹ שֶׁהִכְבִּיד פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה כֵן עַד זְמַן יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם.

עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כַּת הַמִּשְׁתַּעְבְּדִים וְכַת שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּעְבְּדִים וְהוּא שֵׁבֶט לֵוִי, לָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד כַּת הַמִּשְׁתַּעְבְּדִים לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, אָמַר ״הַזֶּה״ לִשְׁלוֹל שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּעְבְּדִים, וּכְנֶגֶד כַּת שֶׁלֹּא גָּרַם לָהֶם רָעָה אָמַר לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא הוֹעַלְתִּי בִּשְׁלִיחוּתִי כְּלוּם.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לָמָה הֲרֵעֹתָה לְעַמְּךָ, וּבְהֶכְרֵחַ לְהָשִׁיב בְּאֶמְצָעוּת הַשְּׁלִיחוּת יָצְתָה הָרָעָה, אִם כֵּן לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, וְרָמַז בְּתֵיבַת ״זֶה״ לוֹמַר כִּי עַל זֶה הָיָה מְמָאֵן מִלֵּילֵךְ בְּעֵת הַשְּׁלִיחוּת.