וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עׇנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃

וְהֵימִן עַמָא וּשְׁמָעוּ אֲרֵי דְכִיר יְיָ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲרֵי גְלֵי קֳדָמוֹהִי יָת שִׁעְבּוּדְהוֹן וּכְרָעוּ וּסְגִידוּ:

ויאמן. אחר ששמעו כי פקד ד' עמו, כי הגיע הקץ האמור לאברהם:

ענים. מגזרת עינוי:

ויקדו. מבעלי הכפל כמו קדקד, על משקל "ויתמו ימי בכי אבל משה" (דבר' לד ח) ידמו כאבן (למטה ט טז) והאומרים כי הם מבעלי הנו"ן מי יתן וידמו כאבן, כי יוסיפו שרשים שאינם בלשון הקדש בעבור המשקל, והלא יראו כי "רדו" (ברא' מב ב) על משקל "בנו לכם בתים" (ירמי' כט ה) והם שרשים, כי כל מה שנוכל שלא נעשה שרשים רבים בעבור המשקל הוא הנכון: