שְׁמוֹת ד׳ · י״ז

וְיָת חֻטְרָא הָדֵין תִּסַב בִּידָךְ דְתַעְבֵּד בֵּהּ יָת אָתַיָא:

ואת המטה. טעם האותות שהפך לנחש לעיני ישראל ולתנין לפני פרעה ולהכות בו את היאור ולהעלות הצפרדעים, ולהוציא הכנים, ולהוריד הברד, ולהביא הארבה, ולהיות חשך:

וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִמִּין עֵץ חָשׁוּב, הִנֵּה קִדַּשְׁתִּיו לִהְיוֹת לְךָ לְאוֹת.

תִּקַּח בְּיָדֶךָ. לְשֵׁבֶט מוֹשֵׁל, שֶׁמִּנִּיתִיךָ לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע בְּמִצְוָתְךָ.

אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאוֹתוֹת. שֶׁתְּצַוֶּה לַטֶּבַע בְּמִצְוֹתַי, מִצַּד מַה שֶׁמִּנִּיתִיךָ לָזֶה.

וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה. אָמַר הַזֶּה, לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזּוֹהַר (זוהר חלק ב כח) כִּי הָיוּ שְׁנֵי מַטּוֹת, אָמַר ״הַזֶּה״ לִשְׁלוֹל אַחֵר.

וְאוֹמְרוֹ תִּקַּח בְּיָדֶךָ פֵּרוּשׁ בִּתְמִידוּת, וְהַטַּעַם לְסִימָן כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ מַטֵּה עֹז תִּפְאָרָה, וְכֵן חֹק לַשְּׂרָרָה הַמְמֻנִּים עַל דְּבַר מַלְכוּת. וְזֶה לְךָ הָאוֹת דִּכְתִיב (שמות ד:כ) ״וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרַיִם וַיִּקַּח וְגוֹ׳ מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ״, הֲרֵי שֶׁתֵּכֶף לָבַשׁ כְּלִי זַיִן שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳, שֶׁאִם הָיְתָה כַּוָּנַת הַלְּקִיחָה הוּא שֶׁלְּקָחוֹ לְהוֹלִיכוֹ עִמּוֹ לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּיָדוֹ.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתוֹת, אוּלַי שֶׁרָמַז לְמַטֵּה שֵׁנִי שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁבּוֹ עָשָׂה הָאוֹתוֹת שֶׁנֶּהְפַּךְ לְנָחָשׁ (שמות ז:י), וּכְאָמְרָם שָׁם בַּזֹּהַר שֶׁזֶּה יִקָּרֵא מַטֵּה אַהֲרֹן, שֶׁצִּוָּה גַּם עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן בְּיַד אַהֲרֹן. עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תרגום יונתן שמות ב:כא) שֶׁהַמַּטֶּה הָיָה סַנְפִּרִינוֹן, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה, וּכְפִי זֶה לְקִיחָתוֹ יַגִּיד כִּי הוּא בּוֹ יַעֲשֶׂה אֶת הָאוֹתוֹת, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי לֹא יִקְרַב אֶל הַמַּטֶּה אִישׁ זָר זוּלַת מֹשֶׁה.