שְׁמוֹת ד׳ · י״ב

וּכְעַן אֱזֵיל וּמֵימְרִי יְהֵא עִם פּוּמָךְ וְאַלֵפִנָךְ דִי תְמַלֵל:

ועתה הנה לא הבטיחו שיסור כובד לשונו, רק יורנו מה שידבר:

וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ. לְהָכִין כְּלִי הַדִּבּוּר.

וְהוֹרֵיתִיךָ. לְשׁוֹן לִמּוּדִים.

עם פיך שירפא את פיך לדבר צחות וכשראה משה שלא הועילו דבריו ואמתלאותיו הכתובות למעלה גלה הדבר שאין רצונו לעשות השליחות שלא ליטול הגדולה לפני אחיו ואמר שלח נא ביד מי שתרצה לשלוח חוץ ממני עד ויחר אף ה׳‎ במשה וגו׳‎ עד כי דבר ידבר הוא, בשמחה יקבל לעשות שליחותי ולדבר בשמי מה שלא עשית אתה.