אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וַעֲבַד יָת מְנַרְתָּא דְהַב דְכֵי נְגִיד עֲבַד יָת מְנַרְתָּא שִׁידַהּ וּקְנַהּ כַּלִידָהָא חֵזוּרָהָא וְשׁוֹשַׁנָהָא מִנַהּ הֲווֹ:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
שְׁמוֹת ל״ז · י״ז
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃
במילים פשוטות
בצלאל עשה את המנורה זהב טהור, מקשה עשה אותה: ירכה, קנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה ממנה היו. המנורה עשויה כולה זהב טהור, ובאופן של מקשה, כלומר מחתיכת זהב אחת רצופה, שממנה נוצרים בסיסה, קנה המרכזי, וכל עיטוריה: הגביעים, הכפתורים והפרחים. אור החיים מדייק בלשון ״את המנורה״ ומעיר על השינוי מלשון הציווי שאמר ״מנורת זהב״. לפי פשט הכתוב, כל חלקי המנורה נוצרים מגוש זהב אחד ולא חוברו בנפרד. תרגום אונקלוס מתרגם ״מקשה״ כנגיד, ו״גביעיה כפתוריה ופרחיה״ כעיטוריה. הפסוק פותח את תיאור עשיית המנורה, כלי אחד מקשה מזהב טהור על כל עיטוריו.
מבוסס על אור החיים, פשט · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אור החיים
רבי חיים בן עטר · המאה ה־18וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנוֹרָה וְגוֹ׳. תִּמְצָא בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיְּדַיֵּק לְשׁוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּלְשׁוֹן הַמִּצְוָה, וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה בַּמְּנוֹרָה, שֶׁבַּמִּצְוָה אָמַר מְנוֹרַת זָהָב וְכָאן אָמַר אֶת הַמְּנוֹרָה.
וְאוּלַי כִּי לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַקּוֹמֵץ רַבָּה (מנחות כח:) כִּי הַמְּנוֹרָה בָּאָה גַּם מֵהַמַּתָּכוֹת, דִּכְתִיב ״תֵּעָשֶׂה״ לְרַבּוֹת, לָזֶה אָמַר ה׳ מְנוֹרַת זָהָב לוֹמַר כִּי מַה שֶׁהִתִּיר בְּרִבּוּי תֵּעָשֶׂה אֵינוֹ אֶלָּא לְדוֹרוֹת, אֲבָל בַּמִּשְׁכָּן מְעַכֵּב לִהְיוֹת זָהָב, וְלָזֶה הִסְמִיךְ מְנוֹרַת זָהָב בְּלֹא הַפְסָקָה לוֹמַר שֶׁאֵין מַעֲשֶׂיךָ בַּמְּנוֹרָה אֶלָּא שֶׁל זָהָב. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״מְנוֹרַת זָהָב״ וְלֹא מְנוֹרַת שְׁאָר מַתָּכוֹת הֲגַם שֶׁהִכְשַׁרְתִּים לְךָ, וְדִקְדּוּק זֶה אֵין שַׁיָּכוּת לְהוֹדִיעַ בַּמַּעֲשֶׂה אֶלָּא הוֹדִיעַ שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת ה׳ וַעֲשָׂאָהּ זָהָב, וְהָבֵן:
מקור: ספריא · נחלת הכלל