קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
נדיב לבו. עַל שֵׁם שֶׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ, קָרוּי נְדִיב לֵב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן וּמְלַאכְתּוֹ בִּמְקוֹם צַוָּאתָן:
סָבוּ מִנְכוֹן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ כֹּל דְיִתְרְעֵי לִבֵּהּ יַיְתֵי יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ דַהֲבָא וְכַסְפָא וּנְחָשָׁא:
קחו. הפך תנו רק בהיות מ"ם אחר גזרת לקיחה הנה היא כמו נתינה, קחו נא לי מעט מים (מ"א יז י) פי' כי הלקיחה לי היא בעבורי, וככה קחו מאתכם תרומה לד':
ומלת כל נדיב לבו זרה כל אשר נדבו לבו, כמו בגדול זרועך (למעלה טו טז) בזרועך הגדול, זכר רב טובך (תה' קמה ז) זכר טובך הרב ור' ישועה אמר, כי הוי"ו נוסף כמו חיתו שדי (תה' קד יא) בנו בעור (במד' כד ג):
ואחר שהזכיר יביאה. פי' והוסיף לבאר שהיא תרומת ד', וכמוהו רבים, והוא צוה לי אחי (ש"א כ כט):
י"א כי נקרא כסף בעבור שתאוה היא לעינים מגזרת נכספה (תה' פד ג), גם נחשת, כי הנשים מנחשות בנחשת:
קְחוּ מֵאִתְּכֶם. אַתֶּם בַּחֲרוּ אֲנָשִׁים שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה':
כֹּל נְדִיב לִבּוֹ. לֹא יֵלְכוּ גַּבָּאִים לִגְבּוֹתָהּ בִּזְרוֹעַ.
יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'. יָבִיא הַנְּדָבָה עִם אוֹתָהּ תְּרוּמַת ה' שֶׁאֵינָהּ נְדָבָה, וְהִיא תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת.
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳. כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁ״מֵּאִתְּכֶם״ בָּא לְהוֹצִיא אֶת הַגָּזוּל. וְעוֹד יִכְלוֹל ״מֵאִתְּכֶם״ שֶׁכָּל אֶחָד יִזְדָּרֵז לַמִּצְוָה מֵעַצְמוֹ, כִּי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם עַד שֶׁרוֹאֶה אֲחֵרִים נוֹתְנִים וּמִתְקַנֵּא בָּהֶם, עַל כֵּן הוּא נוֹתֵן לְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמוֹ לָהֶם, וְזֶה אֵינוֹ ״מֵאִתְּכֶם״, כִּי הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ סִבָּה אֶל הַנְּתִינָה אֶלָּא אֲחֵרִים סִבָּה לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״מֵאִתְּכֶם״ מַמָּשׁ, כִּי הַנּוֹתֵן מִנִּדְבַת לִבּוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת גּוּפוֹ, וְעוֹד שֶׁהֶעָנִי הַנּוֹתֵן כְּאִלּוּ מְחַסֵּר מִבְּשָׂרוֹ וְנוֹתֵן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח ז) ״וּמִבְּשָׂרְךָ אַל תִּתְעַלָּם״, שֶׁאַל תִּתְעַלֵּם מִלִּקַּח אֲפִלּוּ מִבְּשָׂרְךָ וְלִתֵּן.
כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ. מִתְּחִלָּה אָמַר ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם״, וּלְשׁוֹן קִיחָה מַשְׁמַע בְּעַל כָּרְחוֹ יִקְחוּ מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כֹּל נְדִיב לֵב יְבִיאֶהָ״, מַשְׁמַע שֶׁיָּבִיא מֵעַצְמוֹ. וְכֵן בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה הִזְכִּיר גַּם כֵּן לְשׁוֹן קִיחָה. עוֹד אָמַר כָּאן ״כֹּל נְדִיב לֵב״, וּלְהַלָּן אָמַר ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר יִנְדְּבֶנּוּ. אֶלָּא שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵי מִינֵי נְתִינָה, כִּי לְהַלָּן מְדַבֵּר בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת שֶׁהֵם חוֹבָה, וְהוּא מֻכְרָח לִתֵּן אַף אִם אֵינוֹ נְדִיב לֵב, וְאַדְּרַבָּה לִבּוֹ דֹוֶה עָלָיו וְדוֹאֵג וְכוֹאֵב עַל הַנְּתִינָה, מִכָּל מָקוֹם תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״, כְּאִלּוּ אָמַר ״יִדְּוֶנּוּ לִבּוֹ״, כִּי בֵּי״ת מִתְחַלֶּפֶת בְּוָי״ו בְּאוֹתִיּוֹת בּוּמַ״ף, וּבִפְרָט בֵּי״ת רְפוּיָה. וְרוֹצֶה לוֹמַר: מִי שֶׁלִּבּוֹ דֹוֶה עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן חוֹבָתוֹ מֵרָצוֹן, תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמָתִי בְּעַל כָּרְחוֹ. וְכֵן מַה שֶּׁאָמַר ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳״ מְדַבֵּר גַּם כֵּן בִּתְרוּמַת חוֹבָה, דְּהַיְנוּ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״מֵאִתְּכֶם״, מִן הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁלָּכֶם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר בִּסְתָם נְדָבָה, שֶׁכָּל נְדִיב לֵב יְבִיאֶהָ מֵעַצְמוֹ בְּלֹא הֶכְרֵחַ, כִּי הַנְּדִיב לֵב הֵפֶךְ זֶה אֲשֶׁר יִדְּוֶנּוּ לִבּוֹ, וְהוּא יָבִיא מֵעַצְמוֹ נִדְבָתוֹ, לֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא הַגַּבַּאי לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ.
וְעוֹד נִרְאֶה לִי מַה שֶּׁאָמַר תְּחִלָּה ״מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵת תְּרוּמַת ה׳״. לְפִי מַחֲשֶׁבֶת הַנּוֹתֵן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֵרָצוֹן אֵינוֹ חוֹשֵׁב שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ כְּלוּם כִּי אִם מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֶלָּא טוֹעֶה בְּדַעְתּוֹ וְחוֹשֵׁב כִּי כֹּחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ עָשָׂה לוֹ אֶת הַחַיִל הַזֶּה, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר מִן אוֹתָן הַכִּתּוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה חוֹשְׁבִים כִּי מִשֶּׁלָּהֶם אַתָּה לוֹקֵחַ לַה׳. אֲבָל ״כֹּל נְדִיב לֵב״ הַיּוֹדֵעַ כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֶּסֶף וּמִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ, לְפִיכָךְ ״יְבִיאֶהָ״ מֵעַצְמוֹ ״אֵת תְּרוּמַת ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכְּבָר הוּא שֶׁל ה׳, לְכָךְ קְרָאָהּ כָּאן תְּרוּמַת ה׳ שֶׁיּוּבַן מִזֶּה שֶׁכְּבָר הוּא שֶׁל ה׳. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, מַהוּ ״עוֹד״, אֶלָּא אָמַר שְׁנֵי סִימָנִים טוֹבִים נִרְאוּ בָּהֶם וְהֵם מוֹפְתִים עַל שֶׁנָּתְנוּ נִדְבָתָם בְּשִׂמְחָה: אֶחָד, מַה שֶּׁהֵבִיאוּ מֵעַצְמָם קֹדֶם שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הַגַּבַּאי לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּדַב כְּבָר; שֵׁנִי, מַה שֶּׁהֵבִיאוּ בַּבֹּקֶר בְּפָנִים מְאִירוֹת, כִּי כָל דָּבָר הַנִּתָּן בְּפָנִים מְאִירוֹת נִתָּן בַּבֹּקֶר, וְהַמָּן יוֹכִיחַ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טז ז). וְרָמַז עוֹד ״בַּבֹּקֶר״ שֶׁכָּל מִי מֵהֶם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי זוּלָתוֹ הָיָה מַקְדִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים ״בַּבֹּקֶר״: אֶחָד, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁנָּתְנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת; שֵׁנִי, כְּנֶגֶד מַה שֶׁזְּרִיזִים הָיוּ מַקְדִּימִים אֶת עַצְמָם.
יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה׳. פָּסוּק זֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבַּע כִּי לְבַד הַמּוּרְגָּשׁ יֵשׁ הַמּוּשְׂכָּל, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקונים תיקון כא) כִּי מַעֲשֵׂה הַתְּרוּמָה מוּשְׂכָּל הִיא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כִּי לָהּ יִקָּרֵא תְּרוּמַת ה׳, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַתְּרוּמָה יַפְעִיל בָּהּ דָּבָר טוֹב וִיחַבֵּר אֹהֶל בַּל יִמּוֹט, וְעִקַּר הָרָצוֹן בַּמַּעֲשֶׂה הוּא הַמּוּשְׂכָּל, וְהוּא אָמְרוֹ יְבִיאֶהָ פֵּרוּשׁ יָבִיא לַבְּחִינָה הַנֶּעֱלֶמֶת עִם תְּרוּמַת ה׳, וּבֵאֵר הַכָּתוּב מִי הוּא אֲשֶׁר יְבִיאֶהָ, וְאָמַר כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, פֵּרוּשׁ, הָעוֹשֶׂה דָּבָר מִנְּשִׂיאוּת הַלֵּב אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לְצַד הִתְנוֹעֲעוּת הָרוּחָנִית הַשּׁוֹכֵן בַּלֵּב בְּחֵשֶׁק הַדָּבָר יַפְעִיל בַּמּוּשְׂכָּל נֶעְלָם, אֲבָל אִם יָבִיא הַתְּרוּמָה בְּלֹא נְדִיבוּת לֵב אֵין זֶה פּוֹעֵל בַּמּוּשְׂכָּל.
זָהָב וָכֶסֶף וְגוֹ׳. רָאִיתִי לָתֵת לֵב בְּכָל הַפָּרָשָׁה בְּסֵדֶר הִתְחַבְּרוּת הַשֵּׁמוֹת וּפְרָטֵי הַדְּבָרִים, כִּי לֹא הִשְׁוָה מִדּוֹתָיו בָּהֶם. לִפְעָמִים יֹאמַר וָא״ו בְּכָל פְּרָט הַנּוֹסָף, כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּסֵדֶר י״ג דְּבָרִים הַבָּאִים בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁאָמַר וָא״ו בְּכָל נוֹסָף, וְלִפְעָמִים יֹאמַר וָא״ו בְּהִתְחַבְּרוּת הַג׳, כְּאָמְרוֹ ״אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ״, וְתֵכֶף חָזַר בּוֹ בַּכָּתוּב עַצְמוֹ וְלָקַח סֵדֶר הִתְחַבְּרוּת אַחֵר וְאָמַר ״אֶת קְרָסָיו וְאֶת קְרָשָׁיו״, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ עַד סוֹף סֵדֶר פְּרָטֵי הַמִּשְׁכָּן, כַּמָּה שִׁנּוּיִים בִּפְרָט זֶה.
וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב בְּהַקְדִּים דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ל,ג) כִּי הַוָּי״ו יַגִּיד הִתְקַשְּׁרוּת הַנּוֹסָף עִם הָרִאשׁוֹן, וְחֶסְרוֹן הַוָּא״ו יַגִּיד כִּי הוּא גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּמִזֶּה נַשְׂכִּיל עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר וְנֵלֵךְ לְיַשֵּׁב כָּל פְּרָט וּפְרָט בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶה יָצָא רִאשׁוֹנָה בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן: אָמַר ו׳ בְּרֹאשׁ כָּל פְּרָט כְּדֵי לְהַסְמִיךְ וּלְהַשְׁווֹת כָּל הַי״ג דְּבָרִים, לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים לִקָּרְאוֹת תְּרוּמַת ה׳ וּזְכוּתָן שָׁוָה, מֵבִיא הַנְּחֹשֶׁת כְּמֵבִיא זָהָב, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה ״רֵיחַ נִיחוֹחַ״ וּבְעוֹלַת הָעוֹף ״רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות קי,א) לוֹמַר לְךָ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וְכוּ׳, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בָּעִנְיָן בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (ויקרא א,יז).
גַּם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁכָּל הַי״ג דְּבָרִים חוֹבָה הֵם לְצָרְכֵי הַמִּשְׁכָּן, דָּבָר קָטָן כְּדָבָר גָּדוֹל מְעַכְּבִין, אֲשֶׁר עַל כֵּן חִבְּרָם בְּמַחְבֶּרֶת הַוָּוִי״ן. כָּל זֶה בְּעֵרֶךְ דָּבָר הַנִּתָּן, אֲבָל בְּעֵרֶךְ הַנַּעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ יֵשׁ בָּהֶם הַדְרָגוֹת הַקְּדֻשָּׁה, כַּמָּה קְדֻשּׁוֹת הֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְלֹא תִדְמֶה שׁוּם קְדֻשָּׁה לְמַה שֶׁלְמַעְלָה מִמֶּנָּה.
