שְׁמוֹת ל״ד · כ״ה

לֹֽא־תִשְׁחַ֥ט עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה: לא תשחט על חמץ דם זבחי, ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח. רש״י מבאר ש׳לא תשחט׳ הוא אזהרה שלא לשחוט את הפסח בעוד חמץ קיים, והיא מכוונת לשוחט, לזורק או לאחד מבני החבורה. עוד מבאר רש״י ש׳ולא ילין׳ פירושו שאין לינה מועלת בראש המזבח. חזקוני מרחיב בעניין האזהרה לשוחט. מדברי המפרשים עולה שהכתוב מפרט שני דינים בקרבן הפסח: איסור שחיטתו בעוד חמץ ברשות בעליו, ואיסור הותרת חלקיו עד הבוקר. הפסוק משלב בין מצוות המועדים ובין דיני קרבן הפסח, וממשיך את פירוט תנאי הברית הקשורים לעבודת ה׳ בחגים.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תשחט וגו'. לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם; אַזְהָרָה לַשּׁוֹחֵט אוֹ לַזּוֹרֵק אוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה (פסח' ס"ג):

ולא ילין. כְּתַרְגוּמוֹ; אֵין לִינָה מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְאֵין לִינָה אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר (זבחים פ"ז):

זבח חג הפסח. אֵמוּרָיו, וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד לְכָל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תִכּוֹס עַל חֲמִיעַ דַם פִּסְחִי וְלָא יְבִיתוּן לְצַפְרָא בַּר מִמַדְבְּחָא תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָא דְפִסְחָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תשחט על חמץ דם זבחי פירש״‎י אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה. כדתניא בפ׳‎ תמיד נשחט השוחט את הפסח על חמץ עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה. שנאו ע״‎י שלא הזכיר למעלה בפי׳‎ זבח חג הפסח.

ולא ילין לבקר למעלה בפרשת משפטים הזהיר על האמורים, וכאן הזהיר על הבשר עצמו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל