וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃

רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך. אִם אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְאַתֶּם מַמְרִים בִּי בְּקַשְׁיוּת עָרְפְּכֶם אֶזְעֹם עֲלֵיכֶם רֶגַע אֶחָד - שֶׁהוּא שִׁעוּר זַעְמוֹ, שֶׁנֶּ' חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם (ישעיהו כ"ו) - וַאֲכַלֶּה אֶתְכֶם, לְפִיכָךְ טוֹב לָכֶם שֶׁאֶשְׁלַח מַלְאָךְ:

ועתה. פֻּרְעָנוּת זוֹ תִּלְקוּ מִיָּד - שֶׁתּוֹרִידוּ עֶדְיְכֶם מֵעֲלֵיכֶם:

ואדעה מה אעשה לך. בִּפְקֻדַּת שְׁאָר הֶעָוֹן אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּלִבִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֵימַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַתּוּן עַם קְשֵׁי קְדַל שָׁעָה חֲדָא אֲסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִבֵּינָךְ וְאֵשֵׁיצִינָךְ וּכְעַן אַעְדִי תִּקוּן זֵינָךְ מִנָךְ וּגְלֵי קֳדָמַי מָה אַעְבֵּד לָךְ:

רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ. אַתֶּם מִתְאַבְּלִים עַל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ", וְהוּא אָמְנָם טוֹב לָכֶם, שֶׁאִם אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ אֲכַלֶּה אוֹתְךָ בִּהְיוֹתְךָ עַם קְשֵׁה עֹרֶף בִּלְתִּי פּוֹנֶה לִשְׁמֹעַ קוֹל מוֹרִים, עִם הֱיוֹתְךָ מוּכָן לַשְּׁלֵמוּת בַּהֲכָנָה רוּחָנִית קְנוּיָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי.

וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ. אוֹתָה הַהֲכָנָה הָרוּחָנִית הַנְּתוּנָה לְךָ בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲמָד הַנִּכְבָּד הוֹרִידָהּ מֵעָלֶיךָ, כִּי הָאֵל יִתְבָּרַךְ אַחַר שֶׁנָּתַן הַמַּתָּנָה לֹא יִקָּחֶנָּה מִן הַמְקַבֵּל בִּלְתִּי רְצוֹן הַמְקַבֵּל, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כה.) דִּגְמִירִי דְּמִיהַב יְהַבֵי מַשְׁקְלֵי לָא שָׁקְלֵי.

וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. שֶׁלֹּא תִהְיֶה רָאוּי אָז לְעֹנֶשׁ כָּל כָּךְ גָּדוֹל.

הורד עדיך מעליך אע״‎פ שמכבר לא שתו עדיים הזהירם לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים.