וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃

הדבר הרע. שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וּמְהַלֶּכֶת עִמָּם:

איש עדיו. כְּתָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּחוֹרֵב כְּשֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שבת פ"ח):

וּשְׁמַע עַמָא יָת פִּתְגָמָא בִישָׁא הָדֵין וְאִתְאַבָּלוּ וְלָא שַׁוִיוּ גְבַר תִּקוּן זֵינֵהּ עֲלוֹהִי:

וישמע העם את הדבר הרע. ומהו, הוא הכתוב אחריו ויאמר ד' אל משה אמור אל בני ישראל (פ' ה), וכמוהו ויאמר ד' אל משה במדין (למעלה ד יט) וכבר פירשתי, הגם לחם יוכל תת (תה' עח כ), כי כמוהו ויצו שחקים ממעל (שם שם כג) וכבר צוה שחקים וככה זה, ואין צורך לתיקון הגאונים שעשה ככה תמיד:

עדיו - מיני תכשיטין לפי שנהגו אבלות, כדכתיב: ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו. שהרי אמר להם הקב"ה הורד עדיך.

ולא שתו איש עדיו עליו כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהוציאו ממצרים.

וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. יֵשׁ מַקְשִׁים, אַחַר שֶׁמֵּעַצְמָם לֹא שָׁתוּ עֶדְיָם עֲלֵיהֶם, מַהוּ זֶה שֶׁחָזַר וְאָמַר וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהָיוּ כָּאן שְׁנֵי מִינֵי עֲדִי: הָאֶחָד הוּא סְתָם עֲדִי, חָח וָנֶזֶם וַחֲלִי שֶׁהָיוּ מִתְקַשְּׁטִים בָּהֶם. הַשֵּׁנִי הוּא אוֹתָן הַכְּתָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּחֹרֵב עַל אָמְרָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, וַהֲרֵי הֵם כִּמְנֻדִּים לַשָּׁמַיִם, עַל כֵּן וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ. מִדְּקָאָמַר אִישׁ עֶדְיוֹ וְלֹא אָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בַּעֲדִי הַמְיוּחָד לְכָל אִישׁ וְאִישׁ לְפִי עָשְׁרוֹ, הֶעָשִׁיר יַרְבֶּה וְהַדַּל יַמְעִיט. וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה בַּעֲבוּר הַחֵטְא הַנִּמְשָׁךְ מִן הָעֲדִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ׳. אֲבָל אוֹתָן שְׁנֵי כְּתָרִים שֶׁקִּבְּלוּ בְּחֹרֵב לֹא פָּרְקוּ, כִּי הָיָה נִרְאֶה לָהֶם כִּפְרִיקַת עוֹל הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָמְרוּ אֵין לָנוּ חֵלֶק בַּתּוֹרָה וּבְכִתְרָהּ. עַל כֵּן נֶאֱמַר לָהֶם שֵׁנִית וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, אֲפִלּוּ אוֹתָן שְׁנֵי כְּתָרִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, אוֹתוֹ עֲדִי הַנִּתָּן לָהֶם בְּהַר חוֹרֵב. וְאָמַר כָּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמַר אִישׁ עֶדְיוֹ, לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ שָׁוִים בּוֹ כֶּעָשִׁיר כַּהֵלֶךְ.

וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ, שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מִינֵי עֲדִי, וְהָיוּ קְצָתָם עֲלֵיהֶם וּקְצָתָם לֹא הָיוּ עֲלֵיהֶם. וּמִתְּחִלָּה לֹא שָׁתוּ עֲלֵיהֶם עֲדָיִים שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן עֲלֵיהֶם, אֲבָל אוֹתָן שֶׁהָיוּ עֲלֵיהֶם כְּבָר לֹא הוֹרִידוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ״ - אֲפִלּוּ זֶהוּ שֶׁכְּבָר עָלֶיךָ. וְגַם לְפֵרוּשֵׁנוּ מְיֻשָּׁב לָמָּה הִזְכִּיר לְשׁוֹן הוֹרָדָה בְּפַעַם הַשֵּׁנִי וְלֹא בָּרִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁהָעֲדִי שֶׁל הַר חוֹרֵב הָיָה תָּמִיד עֲלֵיהֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּסְתָם עֲדִי.