שְׁמוֹת ל״ג · י״ט

ויאמר אני אעביר וגו'. הִגִּיעָה שָׁעָה שֶׁתִּרְאֶה בִּכְבוֹדִי מַה שֶּׁאַרְשֶׁה אוֹתְךָ לִרְאוֹת, לְפִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה וְצָרִיךְ לְלַמֶּדְךָ סֵדֶר תְּפִלָּה; שֶׁכְּשֶׁנִּצְרַכְתָּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל הִזְכַּרְתָּ לִי זְכוּת אָבוֹת, כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁאִם תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת אֵין עוֹד תִּקְוָה, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל מִדַּת טוּבִי לְפָנֶיךָ עַל הַצּוּר וְאַתָּה נָתוּן בַּמְּעָרָה:

וקראתי בשם ה' לפניך. לְלַמֶּדְךָ סֵדֶר בַּקָּשַׁת רַחֲמִים אַף אִם תִּכְלֶה זְכוּת אָבוֹת, וְכַסֵּדֶר זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי - מְעֻטָּף וְקוֹרֵא י"ג מִדּוֹת - הֱוֵי מְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְעַ"יְ שֶׁיַּזְכִּירוּ לְפָנַי "רַחוּם וְחַנּוּן" יִהְיוּ נַעֲנִין - כִּי רַחֲמַי לֹא כָלִים:

וחנתי את אשר אחון. אוֹתָן פְּעָמִים שֶׁאֶרְצֶה לָחֹן:

ורחמתי. עֵת שֶׁאֶחְפֹּץ לְרַחֵם; עַד כָּאן לֹא הִבְטִיחוֹ אֶלָּא עִתִּים אֶעֱנֶה וְעִתִּים לֹא אֶעֱנֶה, אֲבָל בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית (שמות ל"ד) - הִבְטִיחוֹ שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם:

וַאֲמַר אֲנָא אַעְבַּר כָּל טוּבִי עַל אַפָּיךְ וְאֶקְרֵי בִשְׁמָא דַיְיָ קֳדָמָךְ וְאֵחוֹן לְמָן דְאֵחוֹן וְאֵרַחֵם עַל מָן דְאֵרַחֵם:

עד עברי באברהם כתיב ויקרא בשם ד' (ברא' יב ח) ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם, על כן מלת בשם דבקה עם השם הנכבד ואין ככה ויקרא בשם ד' (למטה לד ה) כי השם הוא הקורא וככה וקראתי בשם ד' לפניך (למעלה פ' יט):

וחנותי את אשר אחון וגו' - ושם אפרש לך את מדותי.

אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ. לֹא יִמָּנַע זֶה מִצַּד הֱיוֹתִי בִּלְתִּי חוֹנֵן, כִּי אָמְנָם אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ.

וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ. הִנֵּה קוֹרֵא בְשֵׁם ה' הוּא הַמּוֹדִיעַ וּמְלַמֵּד מְצִיאוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְדַרְכֵי טוּבוֹ. אָמַר אִם כֵּן אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ, בְּאֹפֶן שֶׁאִם הָיוּ עֵינֵי הֲבָנָתְךָ מַסְפִּיקִים לָזֶה הָיִיתָ מַשִּׂיג כָּל רְצוֹנְךָ, וְעִם זֶה אֲלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל קְצָת דַּרְכֵי טוּבִי, שֶׁבִּידִיעָתָם תִּקְנֶה אֵיזוֹ יְדִיעָה מֵעַצְמוּתִי, כְּאָמְרוֹ (שמות לד:ה) "וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'".

וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן. אֶתֵּן לְךָ אוֹתוֹ הַחֵן, שֶׁדַּרְכִּי לָתֵת לְכָל מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, שֶׁהוּא בְּשֶׁפַע רַב בִּלְתִּי שׁוּם כִּילוּת וּבִלְתִּי צָרוּת עָיִן.

וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. אֲרַחֵם עָלֶיךָ שֶׁלֹּא תָמוּת לְנֹגַהּ בְּרַק כְּבוֹדִי, כְּמוֹ שֶׁדַּרְכִּי לְרַחֵם עַל כָּל הָגוֹן וְרָאוּי לְכָךְ, כַּאֲמָרוֹ "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי":

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך גם זה מילוי דברים הוא למה שאמר גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, ועל מה שבקש הראני נא את כבודך אמר לו לא תוכל לראות את פני. כששמע משה כך חשב בלבו ואמר שמא אין דעתו צלולה עמי ואינו רוצה להראות לי שום דבר ויאמר מיד הנה מקום אתי וגו׳‎ וראית את אחורי. וי״‎מ הראני נא את כבודך אינו רוצה לומר הכבוד ממש שהרי מצינו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, אלא ה״‎ק הראני נא את כבודך בכריתות ברית על מה שבקשתי ממך ונתרצית לי וכן עשה וכדכתיב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וגו'. אעביר אכריז כמו ויעבירו קול במחנה.

כל טובי כל מדת טובי הן לצדיקים הן לרשעים. וקראתי בשם ה׳‎ לפניך פרש״‎י וכסדר שאתה רואה אותי מעוטף וקורא כו', הוא שכתוב בתחלת הקריאה וירד ה׳‎ בענן שנתעטף בענן כבודו, וכן הוא שמצינו עטוף בענן: בשומו ענן לבושו וערפל חתולתו.

וחנתי את אשר אחן לא נתרצה לכפר מכל וכל ולעיל קאי דקאמר ונפלינו אני ועמך וגו'.

אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ. פֵּרוּשׁ, כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֲנִי מֵטִיב בָּהֶם לִבְרִיּוֹתַי, וְאָמְרוֹ עַל פָּנֶיךָ, פֵּרוּשׁ, טַעַם הַשָּׂגָתְךָ דָּבָר זֶה מִמֶּנִּי הוּא ״עַל פָּנֶיךָ״, פֵּרוּשׁ, פָּנִים אֲשֶׁר אַתָּה מַרְאֶה בְּעוֹצֶם הַפְלָגַת אַהֲבָתְךָ וְחֶשְׁקְךָ בִּי כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״פָּנִים אֶל פָּנִים״ (שמות לג:יא).

וְקָרָאתִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַעֲבִיר מִדּוֹתַי וְאֶקְרָאֵם כָּל אַחַת בִּשְׁמָהּ לְפָנֶיךָ, וְאוּלַי כִּי כָּל מִדָּה תִּקָּרֵא בִּשְׁמָהּ וְכוּלָּם יִקָּרְאוּ בְּשֵׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין לְךָ הוֹדָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהִכִּיר בִּשְׁמִיעַת הָאוֹזֶן כָּל מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ כָּל אַחַת תִּקָּרֵא בְּאָזְנָיו.

וְאָמְרוֹ וְחַנֹּתִי וְגוֹ׳, הוֹדִיעוֹ כִּי אוֹתָהּ שָׁעָה הִיא שְׁעַת רַחֲמִים וַחֲנִינָה לִשְׁאוֹל מַאֲוָיו.