וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃

ויאמר אליו. בְּזוֹ אֲנִי חָפֵץ, כִּי עַל יְדֵי מַלְאָךְ אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:

וַאֲמַר קֳדָמוֹהִי אִם לֵית שְׁכִנְתָּךְ מֵהַלְכָא בֵינָנָא לָא תַסְקִינָנָא מִכָּא:

אם אין פניך וגו' - כלומר: שאם אין אתה בא עמנו.

אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים. עַתָּה בְּעוֹדֶנּוּ חוֹנִים, אִם אֵין פָּנֶיךָ שֶׁסִּלַּקְתָּ הוֹלְכִים אֵלֵינוּ לִשְׁכּוֹן בְּתוֹכֵנוּ.

אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. כִּי טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת בַּמִּדְבָּר מֵהִכָּנֵס לָאָרֶץ בְּזוּלַת שְׁכִינָתְךָ, כִּי בְּאֹפֶן זֶה נִגְלֶה מִמֶּנָּה מַהֵר בְּלִי סָפֵק.

ויאמר אם אין פניך הולכים מילוי דברים הוא למה שעצמו אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי.

אִם אֵין פָּנֶיךָ וְגוֹ׳. לֹא נִתְרַצָּה בְּמַאֲמַר ה׳ וְאָמַר: וְכִי עַל דָּבָר זֶה אֲנִי מִתְפַּלֵּל? אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים מֵעַתָּה אֲבוּדִים הֵם וְאֵין צוֹרֶךְ בַּעֲלִיָּתָם. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן וְגוֹ׳ הֲלֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ, פֵּרוּשׁ, בְּחִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא סוֹד הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַמִּתְכַּנֶּה בְּשֵׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, לֹא פָּנֶיךָ לְבַד שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכִּסֵּא. וּמַה שֶׁהִבְטַחְתַּנִי שֶׁבְּחִינָה זוֹ תִּהְיֶה לִי לְבַדִּי, כְּאָמְרוֹ וַהֲנִיחוֹתִי לָךְ, אֲנִי שׁוֹאֵל שֶׁתִּהְיֶה גַּם מַנְהֶגֶת כֻּלָּנוּ יַחַד אֲנִי וְעַמְּךָ, וְהוּא אָמְרוֹ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְנִתְרַצָּה אֵל עֶלְיוֹן וְאָמַר אֵלָיו גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה, לְהַנְהִיגָם בִּבְחִינַת שֵׁם שָׁלֵם הַמְּיֻחָד בָּרוּךְ הוּא, כִּי מָצָאתָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא לִזְכוּת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִמְצִיאַת חִנּוֹ.