וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃

ראה אתה אמר אלי. רְאֵה - תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל דְּבָרֶיךָ:

אתה אמר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו'. וַאֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִי הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, אֵין זוֹ הוֹדָעָה, שֶׁאֵין אֲנִי חָפֵץ בָּהּ:

ואתה אמרת ידעתיך בשם. הִכַּרְתִּיךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם בְּשֵׁם חֲשִׁיבוּת, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לִי הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן וְגוֹ' וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (שמות י"ט):

וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ חֲזֵי דְאַתְּ אָמַר לִי אַסֵיק יָת עַמָא הָדֵין וְאַתְּ לֹא הוֹדַעְתַּנִי יָת דִי תִשְׁלַח עִמִי וְאַתְּ אָמַרְתְּ רַבִּיתָךְ בְּשׁוּם וְאַף אַשְׁכַּחְתָּא רַחֲמִין קֳדָמָי:

ויאמר משה ראה. כאומר ראה הצרה שאני עומד בה ועתה אומר דקדוק הפרשה:

אמר הגאון ידעתיך כמו כבדתיך ואין זה נכון, כי הנה אחריו ואדעך, כאשר ידעתני:

ראה אתה אומר אלי העל - כדכתיב לעיל: לך נחה את העם.

ואתה לא הודעתני - אלא הנה מלאכי ילך לפניך - ואיני חפץ כי אם בלכתך עמנו בעצמך.

רְאֵה. הַשְׁגַּח וְאַל תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּזֹאת.

אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתָּ לִי "לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם":

וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי. שֶׁכְּשֶׁאָמַרְתָּ "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְתִּי", זֶה יוּבַן בְּעֵת הֱיוֹתֵנוּ נִכְנָסִים לָאָרֶץ, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ אֵין עִמָּנוּ לֹא שְׁכִינָתְךָ וְלֹא שׁוּם מַלְאָךְ.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם. וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב שֶׁכְּשֶׁהִטַּלְתָּ עָלַי לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה זֶה עַל צַד עֲזִיבָה, כְּעִנְיַן "וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם, הַמֵּתָה תָּמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד" (זכריה יא:ט), אֲבָל חָפַצְתָּ שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי הַמַּלְאָךְ הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

ראה אתה אמר אלי מה שקורין פרשה זו בשבת חולו של מועד לפי שהוזכרה בה שבת באמצע הרגלים ובמגלה פרש״‎י לפי שיש שם מצוות שבת ורגלים. ורמז חולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור שבעת ימים ולמדו מכאן איסור מלאכה בחולו של מועד במסכת חגיגה.

[ראה אתה אמר אלי תן לב להסתכל]

ואתה לא הודעתני שהרי אמרת ואדעה מה אעשה לך ולא גלית לי אם תשלח מלאך או אם תלך אתה.

רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְגוֹ׳. זוֹ פָּרָשָׁה חֲמוּרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר בָּהּ יָצְאוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ בֵּאוּר מַסְפִּיק מַה זֶּה הָיָה מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, מִלְּבַד כַּמָּה סְפֵקוֹת הַנּוֹפְלִים בִּלְשׁוֹן הַוִּכּוּחַ שֶׁהָיָה לְמֹשֶׁה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵין אֲנִי גּוֹזֵר וְאוֹמֵר שֶׁדַּעְתִּי הַנְּכוֹנָה מִכֻּלָּם, חָלִילָה, אֶלָּא אוֹמֵר אֲנִי: מֵאַחַר שֶׁאֵין הַמְפָרְשִׁים עַל דֶּרֶךְ אֶחָד וְכָל אֶחָד סוֹתֵר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ וּמַרְבֶּה עָלָיו חֲבִילוֹת הַשָּׂגוֹת, מִכָּל מָקוֹם הָעִנְיָנִים שֶׁהִנִּיחוּ אֲמִתִּיִּים מִצַּד עַצְמָם, אַף אִם אֵינָן שׁוֹמְרִים תְּמוּנַת הַלָּשׁוֹן, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי וְאוֹמַר: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְמַעְלָה עִנְיָן כָּפוּל, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר ״לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם״, וּמִלְּבַד הַכֶּפֶל יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים בַּלָּשׁוֹן: הֵן מִלְּשׁוֹן ״נְחֵה״ לְ״עֲלֵה״, הֵן אָמְרוֹ ״אַתָּה וְהָעָם״, הֵן מַה שֶּׁהוֹסִיף בַּשֵּׁנִי לוֹמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה שִׁנּוּי לָשׁוֹן. וּבְעִנְיַן שְׁלִיחוּת הַמַּלְאָךְ אָמַר תְּחִלָּה ״הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ״.

מֵהֶכְרֵחַ כָּל הַדִּקְדּוּקִים הַלָּלוּ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ, כִּי בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הָיָה הָעֵרֶב רַב מְקוֹר אֶל הַחֵטְא, וְיִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם. וּמֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ עָשָׂה שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת, וְהִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיְתָה אַשְׁמָתָם כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד הָעֵרֶב רַב, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת הָעֵגֶל. וּלְעֻמַּת זֶה כְּשֶׁנֶּעְתַּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נֶעְתַּר תְּחִלָּה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי הַשְׁחִיתָם, וַעֲלֵיהֶם אָמַר וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם, כִּי לְשׁוֹן ״נְחֵה״ מוֹרָה שֶׁיַּנְחֵם בְּנַחַת וְשׁוּבָה, וּקְרָאָם הָעָם דֶּרֶךְ קְנָס לְפִי שֶׁנִּתְפַּתּוּ אֶל הָעֵרֶב רַב. וְאָמַר אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ, כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ בְּמֹשֶׁה וְאָמַר וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וְהַיְינוּ לִתֵּן הָאָרֶץ לְזַרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כְּאִלּוּ דִּבֵּר לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ לוֹ לְמֹשֶׁה. וְעַכְשָׁיו חָזַר וְאָמַר כִּי אוֹתוֹ יִעוּד שֶׁדִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ הִנְנִי מַחֲזִירוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. וּלְפִי שֶׁכָּל מַלְאֲכֵי רַחֲמִים שֶׁל מַעְלָה כְּבָר הֵמָּה מוּכָנִים מִימוֹת הָאָבוֹת לִשְׁמֹר בַּדֶּרֶךְ אֶת זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל כֵּן אָמַר הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ, אֵין צֹרֶךְ לִשְׁלֹחַ מַלְאָךְ אַחֵר כִּי כְּבָר יֵשׁ מַלְאָךְ מוּכָן לְכָךְ. וְעַל יִשְׂרָאֵל אָמַר וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳, לְהִפָּרַע מֵהֶם מְעַט מְעַט.

אֲבָל עַל הָעֵרֶב רַב אָמַר, ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל״, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יָדַע וְלֹא הִתְבּוֹנֵן בְּתַחְבּוּלוֹת הָעֵרֶב רַב, וְ״יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ״ - אֵלּוּ הָעֵרֶב רַב, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (עיין ויק״ר כז ח). וְאַחַר כָּךְ נִחַם ה׳ עַל הָרָעָה גַּם עַל הָעֵרֶב רַב, וְאָמַר ״לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״. כִּי יָדוּעַ שֶׁמֹּשֶׁה לֹא נִמְלַךְ בַּגְּבוּרָה, וּמֵעַצְמוֹ הֶעֱלָם מֹשֶׁה, וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן נְחֵה הַמּוֹרָה עַל הֲנָחָה וְשׁוּבָה, אֶלָּא ״עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַתָּה עֲלֵה וְהַעַל גַּם אוֹתָם בְּעַל כׇּרְחָם, יַעַן כִּי הֵמָּה בּוֹחֲרִים תָּמִיד לָשׁוּב לִמְקוֹרָם מִצְרַיְמָה. וְאָמַר ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם״ וְגוֹ׳, לֹא אָמַר סְתָם לַאֲבוֹתָם, כִּי הָעֵרֶב רַב לֹא מִזַּרְעָם הֵמָּה. וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי״ וְגוֹ׳, לוֹמַר לְךָ: אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה, וְהֵמָּה לֹא מִזַּרְעָם, וְאִם כֵּן אֵין אֲנִי חַיָּב לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ מִצַּד הַשְּׁבוּעָה וּבְרִית אָבוֹת, מִכׇּל מָקוֹם אֲבִיאֵם שָׁמָּה לִכְבוֹדְךָ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה קִבַּלְתָּ אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ״ וְגוֹ׳. ״וְשָׁלַחְתִּי מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ״, כִּי אֵין לָהֶם מַלְאָכִים מוּכָנִים מִימֵי אֲבוֹתָם, עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם מַלְאָךְ שֶׁיִּשְׁמְרֵם בַּדֶּרֶךְ, אוֹ מַלְאָךְ אַחֵר, אוֹ לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם לָזֶה הַמַּלְאָךְ הַהוֹלֵךְ בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַר ״כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ״ וְגוֹ׳, הַיְינוּ בַּעֲבוּר הָעֵרֶב רַב, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, עַל כֵּן אֵין אֲנִי רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּקִרְבָּם. וּבַהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְּרָבָא (בבא קמא צב.), כִּי הֵמָּה סִבָּה שֶׁלֹּא אֵלֵךְ בְּעַצְמִי גַּם עִמְּךָ וְעִם יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה׳ רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה. עַל הָעֵרֶב רַב, לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל (שמות ג יז) ״וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם״. אֶלָּא תָּלִיתָ הָהַעֲלָאָה בִּי לוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלִיתָ אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִדַּעְתְּךָ, כָּךְ תַּעֲלֶה אוֹתָם מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ״ וְגוֹ׳, לוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלִיתָם מִמִּצְרַיִם כָּךְ תַּעֲלֵם מִזֶּה. וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי. דָּבָר זֶה שֶׁתִּשְׁלַח עִמִּי שְׁלוּחֲךָ לֹא הוֹדַעְתַּנִי, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתָּ ״וְשָׁלַחְתִּי מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ״, בָּזֶה לֹא נִבְדְּלוּ עֲדַיִן מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת, כִּי כָל אֻמָּה יֵשׁ לָהּ שַׂר וּמַלְאָךְ לְמַעְלָה. וְהָיָה לְךָ לָחוּס עַל כְּבוֹדִי, מֵאַחַר שֶׁיָּצְאוּ עַל פִּי מִמִּצְרַיִם וְנִתְדַּבְּקוּ בְּךָ, הָיָה לְךָ לְהַבְדִּילָם מִכָּל הָעַמִּים וְלֵילֵךְ בְּקִרְבָּם. וְאַף אִם תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ טַעַם לַדָּבָר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ ״כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ״ וְגוֹ׳, מִכָּל מָקוֹם הָיָה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי שֶׁשְּׁלוּחֲךָ יֵלֵךְ עִמִּי לְכָל הַפָּחוֹת, כִּי גַם אֲנִי צָרִיךְ סַעַד וְעֵזֶר אֱלֹהִי לְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. וְזֶה הַמַּלְאָךְ הַשָּׁלוּחַ לִפְנֵיהֶם אֵינוֹ אֶלָּא לְגָרֵשׁ שֶׁבַע אוּמּוֹת, וְהָעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, כִּי עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַמּוֹדָעִי לָדַעַת דֶּרֶךְ ה׳ עַל פִּי הַתּוֹרָה.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר זֶה עַל שֶׁנֶּאֱמַר ״וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו ג) מַשְׁמָע אֲבָל לְךָ נוֹדַעְתִּי בִּשְׁמִי ה׳, וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יֹאמַר עַל שֵׁם שֶׁל אֶהְיֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג יב) ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, שֵׁם שֶׁל אֶהְיֶה יִהְיֶה עִמְּךָ תָּמִיד, וְלָזֶה אֲנִי צָרִיךְ עַכְשָׁיו כִּי מִתְּחִלָּה אָמַרְתָּ ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״ שֶׁהַשֵּׁם עַצְמוֹ יִהְיֶה עִמִּי, וְעַכְשָׁיו חָזַרְתָּ מִיִּעוּד זֶה, וְלֹא זוֹ שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ אֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ״, אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁלוּחֲךָ אֵינוֹ עִמִּי כִּי אִם לְפָנַי, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי, וְזֶה רָחוֹק מְאֹד מִן יִעוּד ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״. וְעַל זֶה לֹא שָׁאַל מֹשֶׁה עֲדַיִן מְאוּמָה, רַק אָמַר כְּמַתְמִיהַּ שֶׁלֹּא הוֹדַעְתַּנִי שֶׁתִּשְׁלַח עִמִּי, וְאַחַר כָּךְ הִצִּיעַ הַצָּעָה אֶל בַּקָּשָׁתוֹ וְאָמַר ״וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי״ וְאִם כְּבָר הָיָה לִי לְבַקֵּשׁ עַל אֵיזוֹ דָּבָר שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי מִצַּד מְצִיאַת הַחֵן מִכָּל מָקוֹם לֹא בִּקַּשְׁתִּי מְאוּמָה כִּי לֹא הָיְתָה הַשָּׁעָה כָּל כָּךְ צְרִיכָה, לָזֶה אָמַר וְעַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ דָּבָר וְהוּא, ״אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ״, וְאֵין דַּי בָּזֶה שֶׁתּוֹדִיעֵנִי וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אָבִין אֶלָּא ״וְאֵדָעֲךָ״, תֵּן לִי לֵב לְהָבִין כְּדֵי שֶׁאֵדַע דַּרְכְּךָ לְמַעַן אַרְוִיחַ בָּזֶה, וְהוּא שֶׁאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ נוֹסָף עַל חֵן הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁעַל יְדֵי יְדִיעַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת יִדָּבֵק הַמֻּשְׂכָּל בַּמַּשְׂכִּיל וְהָיוּ לַאֲחָדִים יִהְיֶה פִּיו כְּפִיךָ וְאַרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁמִּמֶּנִּי יִתְפַּשֵּׂט הַחֵן גַּם לְזוּלָתוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקַּדְמַת דְּנָא שֶׁלֹּא נִתְפַּשֵּׁט הַחֵן כִּי אִם מִמְּךָ אֵלַי, וּבְעֵת שֶׁתּוֹדִיעֵנִי דְּרָכֶיךָ וְתַשְׂכִּילֵנִי יִתְדַּבֵּק הַמֻּשְׂכָּל בַּמַּשְׂכִּיל וְיִתּוֹסֵף לִי מְצִיאַת הַחֵן וְיִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנִּי גַּם אֶל כָּל הַנִּדְבָּקִים אֵלַי, וְהוּא הָעֵרֶב רַב, וְעַל יְדֵי זֶה יִקָּרְאוּ עַמְּךָ וְלֹא עַמִּי לְבַד. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה״, וְאַל תֹּאמַר לִי עוֹד ״אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ״ וְגוֹ׳.

רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הָעִנְיָן הוּא כִּי לְצַד שֶׁעֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְהַעֲלוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי הַעַל וְגוֹ׳, וְשִׁתֵּף עִמּוֹ עוֹד שָׁלִיחַ אֶחָד מֵהָעֶלְיוֹנִים, דִּכְתִיב ״וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ״, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לְהוֹדִיעוֹ לָדַעַת אֶת מִי יֵלֵךְ, לָזֶה אָמַר וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי מִי הוּא הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ עִמִּי, לָדַעַת אִם אַסְכִּים עַל הַדָּבָר אוֹ לֹא, כִּי אֵין אָדָם מִשְׁתַּתֵּף בְּדָבָר עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁבְּעַל כָּרְחִי אַסְכִּים לָלֶכֶת עִם הַמַּלְאָךְ שֶׁתִּתֵּן לִי, בֵּין אִם יִהְיֶה נוֹחַ לִי אוֹ לֹא, הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, פֵּרוּשׁ, אָמַרְתָּ לִי שֶׁאוֹתִי גִּדַּלְתָּ מִכָּל אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, מֵאָמְרוֹ (שמות ו:ג) ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵלַי נוֹדַע בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְּיֻחָד, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר כָּאן יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְשִׁעוּר תֵּבַת יְדַעְתִּיךָ תָּאִיר לְמוּלָךְ כְּשִׁעוּר ״נוֹדַעְתִּי״ בִּמְקוֹמָהּ, וְהָבֵן.

וְאָמַר עוֹד וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, תִּתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני קע״ג) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מָצָא רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ וְכוּ׳, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: ״שְׁלַח שְׁלִיחוּת זֶה בְּיַד רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְהֵשִׁיבוֹ ה׳ כִּי אֵינוֹ חָפֵץ אֶלָּא בְּמֹשֶׁה. וְהִנֵּה הָעִנְיָן יַגִּיד שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מְצִיאוּת חֵן וְלֹא לְצַד הַהַשָּׂגָה בַּמֻּשְׂכָּלוֹת, שֶׁהֲרֵי הִכִּיר מֹשֶׁה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ כִּי רַבִּי עֲקִיבָא עָצוּם הוּא מִמֶּנּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצָה ה׳ אֶלָּא בְּמֹשֶׁה, וְזֶה סִימָן לְחֵן. וּמֵעַתָּה אֵיךְ תִּתְנַהֵג עִמִּי בְּמִדָּה זוֹ? אֵין זֶה אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹדַע לִי מִדּוֹתֶיךָ, לָזֶה שָׁאַל לְהוֹדִיעוֹ מִדּוֹתָיו.